יהדות סלוניקי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: מ-\1 ב\2\3
מ הוספת קישור לאגן הים התיכון
שורה 78:
[[קובץ:Saloniki Holocaust memorial in the cemetery.jpg|ממוזער|שמאל|250px|האנדרטה לזכר קורבנות השואה המוצבת בבית העלמין היהודי שבעיר]]
[[קובץ:Saloniki Synagogue a.jpg|ממוזער|שמאל|250px|בית הכנסת המרכזי בעיר סלוניקי ב-[[2007]]]]
מאז [[גירוש ספרד]] ([[1492]]) השתכנו יהודים באגןב[[אגן הים התיכון]], בין היתר בסלוניקי, שם הם הוסיפו לדבר [[לאדינו]]. בסוף המאה ה-19 חשה ספרד בהתמוטטות האימפריה העות'ומנית, ורצתה לנצל את המצב כדי לפתח את מסחר החוץ שלה. לצורך כך אותרו קהילות דוברות ספרדית באזור. בנוסף לכך פרצה מלחמה בין ספרד למרוקו בשנת [[1912]]. כדי ליצור קשרים עם האוכלוסייה המקומית עלה רעיון לתת חסינות ספרדית לכול האזרחים דוברי הלאדינו במרוקו, ובנוסף לכך לדוברי הלאדינו במקומות אחרים, כגון סלוניקי. בדצמבר [[1924]] החליט הפרלמנט הספרדי להעניק אזרחות מלאה לכל בעלי החסינות הספרדית. מעטים מיהודי סלוניקי ניצלו זכות זו. ערב מלחמת העולם השנייה היו רשומים בקונסוליה הספרדית בסלוניקי רק כ-560 יהודים בעלי אזרחות ספרדית.
 
[[אדולף היטלר|היטלר]] רצה ש[[פרנסיסקו פרנקו|פרנקו]] (ה[[גנרליסימו]] הספרדי) יצטרף לצדו במלחמה, לכן הוא לא נגע לרעה ביהודים אלו, והם היו פטורים מכל הגזרות הנאציות. הם לא נדרשו לשאת טלאי צהוב ולעבור לאזור הגטו. כאשר התברר בהמשך המלחמה שפרנקו אינו מעוניין להצטרף להיטלר, אותרו כ-367 יהודים על פי רשימת הכתובות שהייתה בקונסוליה הספרדית ונשלחו לברגן-בלזן, לשמש כבני ערובה ואמצעי לחץ על פרנקו להצטרף למלחמה. קבוצה זו נשארה מ-30 ביולי [[1943]] עד ל-2 בפברואר [[1944]], אז הצליח פרנקו לשחררם ולהעביר אותם ארצה דרך מרוקו ומצרים. הם הגיעו ל[[תל אביב-יפו|תל אביב]] ב-4 בדצמבר 1944.