עם עובד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←עם עובד בראשיתה: סיכום השנה הראשונה |
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←עם עובד בראשיתה: הוספת מראה מקום |
||
שורה 23:
{{ציטוט|תוכן=רגע קט עלה בידי להכניס את ההסתדרות - בידיעתה או שלא בידיעתה - לא למפעל מו"לי בלבד, כי אם באחריות לגורלה של הספרות העברית ולמצב עבודתו של הסופר העברי.|מרכאות=כן|מקור=ברל כצנלסון, מתוך מכתב ל[[דוד זכאי]]{{הערה|שם=ברל 647|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 647.}}}}
ב-1 באפריל 1942, ערב פסח, פורסם ב"דבר" הפרוספקט הראשון של "עם עובד". עם כינונה, היו להוצאה שלוש "ספריות": "לילד", "שחרות" (לנוער) ו"לדור" (למבוגרים). מתוכן "לילד" ו"שחרות" (בעריכת [[ברכה חבס]]) עסקו בהוצאת ספרים "חינוכיים", שתפקידם היה להבנות את הערכים הרצויים של ציונות ו[[סוציאליזם]] לנוער. לא הערך הספרותי עמד בראש הקריטריונים להוצאת ספר בספריות אלה אלא הערך החינוכי. החוקרת [[אניטה שפירא]] מציינת שרק טעמו הטוב של ברל כעורך מנע את הפיכת ספריות אלה לספרות מגוייסת של ממש.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 650.}} מאידך, ספריית "לדור" התמקדה בהוצאת ספרות מקור בדגש איכותי בעיקר משל דור סופרי תנועת העבודה ו[[ההתיישבות העובדת]] כ[[אהרן אברהם קבק]], [[דוד מלץ]], [[חיים הזז]], [[יהודה בורלא]], [[זלמן שניאור]], [[דבורה בארון]], [[גרשון שופמן]], [[ישראל זרחי]] ואף [[נתן אלתרמן]] שהתחבב על כצנלסון למרות רקעו השונה וידידים אישיים של כצנלסון כ[[משה בילינסון]] ו[[שלמה לביא]].{{הערה|שם=ברל 651|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 651.}} כצנלסון ביקש גם "להציל" (כדבריו) את ספרי [[חיים נחמן ביאליק|ביאליק]], [[שאול טשרניחובסקי|טשרניחובסקי]] ו[[ש"י עגנון|עגנון]] מידיו של [[זלמן שוקן]] ולמכרם לציבור הרחב במחיר נמוך, דבר שלא עלה בידו.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 648–649.}}
מספר התרגומים היה קטן וכלל בעיקר [[ספר עיון|ספרי עיון]] והגות ולא [[ספרות יפה]].{{הערה|שם=ברל 651}} בין ספרי העיון הראשונים החשובים שיצאו בעם עובד היו "היהודים ברוסיה הסובייטית" של [[יעקב לשצ'ינסקי]], כתבי האידאולוגים המרכזיים של הציונות הסוציאליסטית [[דב בורוכוב]] ו[[נחמן סירקין]] ו"נפתולי עם האמת", ה[[ביוגרפיה]] של [[מהטמה גאנדי]]. יוצאים מן הכלל בתחום התרגום היו ספרי [[יצחק בשביס זינגר]] ו[[אנטון צ'כוב|צ'כוב]]. "עם עובד" הוציאה ספרייה נוספת – סדרה מיוחדת בשם "מן המוקד", שעסקה במלחמה, וכללה חוברות שעסקו בלונדון בתקופת [[הבליץ]] וחוברות שכללו קטעי "מכתבים מן הגטאות", של המחתרת היהודית ו"[[החלוץ]]".{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 669.}} כעורך, הצהיר כצנלסון: "לא קיבלתי על עצמי לספק מה שהקהל דורש, אלא מה שלפי הכרתי דרוש לקהל."{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 652.}} ההוצאה הקפידה על איכות ההדפסה והלשון, וכצנלסון הנהיג [[ניקוד העברית בת ימינו|ניקוד]] חלקי שיטתי על מנת להפוך את הכתוב לנגיש וקריא.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 655.}} הספר הראשון שיצא היה [[אנתולוגיה]] היסטורית–ספרותית בשם "ספר הגבורה" ומיד אחריו יצא "מעשים ומגמות", שהיה סיכום חלקי של [[ירח כלה|ירח העיון]] שיזם כצנלסון ברחובות ב-1941. בשנה הראשונה לקיומה, הוציאה "עם עובד" לאור 36 ספרים. ההוצאה פיתחה מפעל מנויים ובשנת הפעילות המלאה הראשונה שלה, 1942-3, הופצו 150,000 עותקים מספריה, וזאת ל[[היישוב|יישוב]] שכל גודלו מנה 450,000 איש. השנה הראשונה נסתיימה ברווח כספי של 3,000 [[לא"י]].{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 662–663.}}
לאחר מותו של כצנלסון ב-[[1944]] עברה עם עובד שורה של עורכים אשר שינו אט-אט את אופיה והרחיבו את סוגי הספרות שהוציאה. ספריית "לדור" הפכה ל"ספרייה לעם", ששמרה על העיקרון של "בניית ארון הספרים של העם" ויצאו בה מאות ספרי מופת תוך איזון בין ספרות מקור וספרות תרגום. הספרייה לעם היא המפעל הספרותי הוותיק ביותר במדינת ישראל.
|