היסטוריה של אירופה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לדרום אירופה
מ הוספת קישור לאמריקה הצפונית
שורה 138:
בין השנים 773–1066 פשטו לוחמים וסוחרים [[ויקינגים]], שהגיעו מאזור [[סקנדינביה]], על חלקים רבים מאירופה. הם נודעו בעיקר בזכות היכולות הימיות שלהם ובפרט [[כלי שיט|כלי השיט]] המתקדמים. תחילה הפשיטות היו קצרות וכללו בעיקר ביזה ולעיתים גם טבח באוכלוסיות המקומיות והחרבת כפרים שלמים באזור בריטניה. עם הזמן הם גם החלו להתיישב במקומות אותם כבשו ולנהל שם קשרי מסחר ועבודה.
 
לפלישות היו מספר סיבות, וביניהן עוני של ארץ מוצאם, [[פיצוץ אוכלוסין]] וחיכוכים פנימיים. הפולשים הגיעו ברובם משלושה מחוזות עיקריים, [[נורווגיה]], [[שוודיה]] ו[[דנמרק]]. הוויקינגים הנורווגים הפליגו מערבה אל עבר איסלנד, גרינלנד ואף לאמריקהל[[אמריקה הצפונית]]; השוודים ([[ורנגים]]) הפליגו דרך [[הים הבאלטי]] אל עבר ארצות אירופה המזרחיות, ואחר כך גם לעבר [[הים השחור]] ועד לקיסרות הביזנטית. הדנים ([[נורמנים]]) כבשו את חלקה הצפוני של צרפת הידוע כיום בשם [[נורמנדי]], ממנו התפשטו גם לאיטליה ובמאה ה-11 ניסו גם לכבוש את אנגליה.
 
על אף שמרבית פרסומם נבע מהיותם לוחמים, הוויקינגים נודעו גם כסוחרים, [[מגלה ארצות|חוקרי יבשות]] ומתיישבים. הם קיימו קשרי מסחר ענפים עם הביזנטים ב[[קונסטנטינופול]], היו הראשונים להתיישב במה שהיא כיום בירת [[אירלנד]] - [[דבלין]], והיו המקור לשגשוגה הכלכלי של [[יורק]] ולהפיכתה לאחד ממרכזי הסחר החשובים באנגליה. לקראת סוף המאה ה-11 דעך שלטון הוויקינגים, ולאחר כמה תבוסות בקרבות מכריעים, חדלו הפלישות כליל. בנוסף, המתיישבים הסקנדינבים נטמעו באוכלוסייה המקומית, מה שהתבטא גם בקבלת ה[[נצרות]] וזניחת אמונותיהם ה[[פגניות]].