|
|
|
=== המשבר שלאחר הרפורמציה ===
כשיזם [[מרטין לותר]] בשנת [[1517]] את מה שעתיד היה להיקרא ה"[[רפורמציה]]", זיהו הדוכסים המקומיים הזדמנות לצאת כנגד הקיסר. שטחי האימפריה חולקו בהתאם לקווים דתייםלאמונה נוקשיםדתית, כשצפונה, מזרחה וערים מרכזיות רבות בתחומה (לרבות [[שטרסבורג]], [[פרנקפורט]] ו[[נירנברג]]), הופכים [[פרוטסטנטים]], ואילו הדרום והמערב נותרים [[נצרות קתולית|קתולים]] ברובם. לאחר מאה שנות מאבק, היה הסכסוך הפנים-גרמני מהגורמים המרכזיים שהובילו לפרוץ [[מלחמת שלושים השנה]] (1618-1648), שהחריבה חלקים ניכרים מהאימפריה. מעצמות זרות, כדוגמת צרפת ו[[שוודיה]], התערבו בסכסוך לטובתם של הכוחות הפרוטסטנטיים שנלחמו בקיסר הקתולי, וקרעו נתחים עבים משטח האימפריה.
=== אחרי שלום וסטפליה ===
|
