החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ הוספת קישור למערב אירופה
שורה 118:
[[אדולף היטלר]] ו[[המפלגה הנאצית]] עלו לשלטון בגרמניה על בסיס אידאולוגיה, שכללה, בין השאר, אמונה בצורך של גרמניה להשתלט על "[[מרחב מחיה]]" במזרח אירופה, שיכלול גם את שטחי ברית המועצות, וראתה באוכלוסייה ה[[סלבים|סלאבית]] המקומית בני אדם נחותים מבחינה גזעית ("אונטר-מאנשן"), שנועדו לשרת את גזע האדונים ה"[[אריים]]". החל מ-1933 החלה גרמניה הנאצית לבנות ולפתח את כוחה הצבאי, וב-[[1939]] כבר הייתה לאחת המעצמות הצבאיות החזקות באירופה, לאחר [[אנשלוס|סיפוח אוסטריה]] ו[[כיבוש צ'כוסלובקיה]] תוך סיפוח [[חבל הסודטים]].
 
עד אוגוסט 1939 נקטה ברית המועצות במדיניות אנטי-נאצית ואנטי-[[פאשיזם|פאשיסטית]] מובהקת, עודדה את המפלגות הקומוניסטיות במערבב[[מערב אירופה]] לשתף פעולה עם כוחות פוליטיים אחרים, כדי לעצור את עליית הנאציזם, ואף סייעה באופן ישיר ועקיף לצד הרפובליקני ב[[מלחמת האזרחים בספרד]]. גם לאחר שמעצמות המערב נטשו את צ'כוסלובקיה, ואפשרו לנאצים להשתלט עליה ב[[הסכם מינכן]], עדיין ניסתה ברית המועצות ללא הצלחה להגיע לברית הגנה הדדית עם צרפת ובריטניה נגד גרמניה הנאצית, אך מעצמות המערב חששו מדי מסטלין ומהתפשטות הקומוניזם וסמכו בעיקר על האינטרס של ברית המועצות להגן על עצמה מפני המשטר הכי אנטי-קומוניסטי באירופה. אולם באוגוסט 1939, עם מינויו של [[ויאצ'סלב מולוטוב|מולוטוב]] הפרו-גרמני כשר חוץ, חל שינוי משמעותי במדיניותה של ברית המועצות. חששו של סטלין, שמדיניות מעצמות המערב מכוונת לעודד את היטלר לפנות מזרחה ולתקוף את ברית המועצות לאחר כיבוש פולין, וחוסר רצונו להישאר בודד במערכה נגד גרמניה הנאצית, הביאו אותו למסקנה שברית המועצות חייבת להגיע להסכם עם גרמניה.
 
ערב הפלישה הנאצית לפולין, נוצרה בין שני הצדדים שותפות אינטרסים זמנית: הגרמנים רצו להבטיח, שברית המועצות לא תפריע לתוכניתם לתקוף ולכבוש את פולין, ובשלב השני, להבטיח את עורפם כאשר יפנו מערבה, ויתקפו את צרפת ו[[ארצות השפלה]]. סטלין מצידו, ידע שהוא זקוק לזמן נוסף כדי לחזק את הצבא הסובייטי, לתפוס שטחים נוספים, ולהתכונן לקראת המערכה הצבאית נגד גרמניה הנאצית (מלחמה שהוא העריך, שהיא בלתי נמנעת). על רקע זה חתמו שני הצדדים ב-23 באוגוסט על הסכם אי התקפה הדדי, שנודע בשם [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]]. חתימת ההסכם הכתה את העולם בתדהמה. שני הצדדים הסכימו על סחר נרחב שבמסגרתו תספק ברית המועצות חומרי גלם לגרמניה הנאצית (כגון כרום, ניקל, נפט וחיטה) בתמורה לסחורות גרמניות. היו גם מספר סעיפים חשאיים, כגון חלוקת אירופה לאזורי השפעה, חלוקת פולין וסיפוח סובייטי למדינות הבלטיות, דרישה שהגרמנים לא ששו לקבלה מסיבות כלכליות של סחר עם פינלנד וסיבות היסטוריות על שייכות חלק מן החוף הבלטי לפרוסיה.