מדינת האפיפיור – הבדלי גרסאות

בשלוש מאות השנים הראשונות לקיומה הייתה [[הכנסייה הקתולית]] ארגון בלתי חוקי, ולפיכך לא הייתה יכולה להיות בעלים של רכוש או להעביר רכוש למישהו אחר. לאחר שהקיסר [[קונסטנטינוס]] ביטל איסור זה, גדל הרכוש הפרטי של הכנסייה במהירות באמצעות תרומות של הנוצרים האדוקים העשירים שכללו גם שטחי אדמה. [[ארמון הלטראנו]] היה התרומה המשמעותית הראשונה, מתנה מקונסטנטינוס עצמו. משפחות רומאיות עשירות תרמו אחוזות שלמות, לרוב באיטליה אך גם ב[[פרובינקיה|פרובינקיות]] כדוגמת [[דלמטיה]], [[גאליה]] ופרובינקיות בחופו המזרחי של [[הים התיכון]]. הכנסייה החזיקה בשטחים אלה שכונו '''נחלת פטרוס הקדוש''' (Patrimonium Sancti Petri) כבעלת קרקעות פרטית ולא כישות ריבונית. כאשר ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]] עבר חצי האי האיטלקי לשלטונו של [[אודואקר]] ואחר־כך לשלטונם של ה[[אוסטרוגותים]], קיבל ארגון הכנסייה והעומד בראשה - ה[[בישוף]] של [[רומא]] - את מרותם השלטונית בעודו עומד על עליונותו בתחום הדת.