נורה אפרון – הבדלי גרסאות

ב-[[1962]] סיימה לימודי תואר ראשון ב[[מכללת ולסלי]]. היא עבדה כמתמחה ב[[הבית הלבן|בית הלבן]] בתקופת נשיאותו של [[ג'ון פיצג'רלד קנדי]]. היא ביקשה להתקבל כעיתונאית ל[[ניוזוויק]], אך סורבה בשל מינה והחלה לעבוד בעיתון בחדר הדואר. היא התפטרה לאחר שלא ניתן לה לכתוב והגישה יחד עם עשרות נשים נוספות תביעת נגד העיתון בשל הפליה על רקע מגדר. עבדה כעיתונאית ב[[ניו יורק פוסט]] וב[[אסקווייר]].

 

 

הספרים של נורה אפרון שתורגמו לעברית הם:

# "אני שונאת הצוואר שלי" הוצאת עם עובד, 2009 תירגום: עפרה אביגד ועריכתה של חמדת ליבי ישראלי.

# "צביטה בלב", הוצאת כתר, 2014 תירגום: אורית הראל.

 

אפרון הייתה נשואה שלוש פעמים. נישואיה הראשונים הסתיימו לאחר תשע שנים. ב-1979 נישאה ל[[קרל ברנסטין]], שהתפרסם כמי שחשף את [[פרשת ווטרגייט]]. כאשר הייתה אם לפעוט ובהריון גילתה את בגידתו עם חברה של המשפחה והתגרשה ממנו. פרשיה כאובה זו הפכה חומר לספרה הקומי "צרבת". (אמה אמרה לה: "על כל דבר אפשר לכתוב סיפור") שהפך לאחר מכן סרט בכיכובם של [[ג'ק ניקולסון]] ו[[מריל סטריפ]]. עקב הדמיון בין המציאות לספר/סרט איים בעלה-לשעבר, שדמותו ודמות המאהבת שלו הוגחכו באופן בוטה, לתבוע אותה, אך לא עשה זאת בסופו של דבר.