הבדלים בין גרסאות בדף "ליודביט גאי"

הוסרו 96 בתים ,  לפני 8 חודשים
מ
קידוד קישורים
מ (קידוד קישורים)
 
{{אישיות
|שם=
|שם בשפת המקור= Ljudevit Gaj
|מדינה= קרואטיה, האימפריה האוסטרית
|תאריך לידה=
|תאריך פטירה=
|השכלה= אוניברסיטת פשט (חלקית)
|שנות הפעילות=
|מקצוע= סופר, משורר, עיתונאי, לשונאי
|תפקיד=
|תואר=
 
===ילדות וצעירות===
ליודביט גאי נולד בשנת 1809 תחת השם לודוויג גאי ביישוב קראפינה, בחבל זגוריה שבצפון [[קרואטיה]]. יישוב זה נמצא אז במחוז [[ואראז'דין]] שב[[ממלכת קרואטיה]], שהייתה בת חסות של הונגריה וחלק מ[[האימפריה האוסטרית]]. אביו של גאי, יוהאן (איוואן) גאי, היה [[מהגר]] גרמני ייתכן מ[[סלובקיה]] (אז חלק מממלכת הונגריה), [[רוקח]] במקצועו, ואמו, יוליאנה לבית שמידט, הייתה אישה משכילה, גם כן בת למשפחה גרמנית שהגיעה לקרואטיה בשנות ה-1770. מצד האב, משפחת גאי הייתה משפחה גרמנית ששורשיה ב[[הוגנוטים]] מ[[בורגון|בורגונדיה]] שהתיישבו ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] ביישוב בטיזובצה, בשטחי סלובקיה של ימינו. בניה היו ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] [[צמית|צמיתים]]ים של המשפחות מאריאשי ממרקושפאלווה ובטיזפאלווה. מכיוון שבסביבה חיו מספר רב של גרמנים [[ציפסרים]] המשפחה נטמעה בתוכם והייתה לגרמנית לכל דבר. אביו של ליודביט היה בן לענף של המשפחה שהתיישב בכפר הסלובקי מרקושובצה.
את בית הספר היסודי ואת השנה הראשונה של התיכון סיים גאי בקראפינה. אחר כך למד ב[[גימנסיית קרלובץ|גימנסיה הגרמנית]] בקרלובץ (קרלשטאט), אחר כך ב-[[1826]] למד פילוסופיה ב[[וינה|ווינה]] ואחר כך ב[[אוניברסיטת גראץ]] ובשנים [[1829]]-[[1832]] למד [[משפטים]] ב[[אוניברסיטת פשט]]. בשובו לקרואטיה, עבד כמשפטן ב[[זאגרב]]. כעבור שנתיים סיים דוקטורט בפילוסופיה ב[[אוניברסיטת לייפציג]] ומאז נודע בסביבתו כ"ד"ר ליודביט גאי". זמן קצר אחרי שחזר לזאגרב הצטרף לחבורה של צעירים, ביניהם הרוזן יאנקו דרשקוביץ', ששאפו לקדם את קרואטיה לפי דגם מערב אירופי.{{הערה|Visit Zagorje}}
 
 
===האיליריזם והתחייה הלאומית הקרואטית===
ב-[[1834]] הקים גאי ב[[זאגרב]] בית דפוס בכתב "גאייביצה", שבו הוציא לאור ספרים רבים מן הספרות הקלאסית בקרואטית. הוא ועמיתים אחרים בתנועת התחייה הקרואטית (1863-1813){{הערה|שם=שתיים|Castellan et al עמ' 152}} כתבו ופרסמו, בין היתר, שירים מקוריים "מעוררים" הידועים כ-budnice (בודנציה) ו-davorije (דאבוריה) שהפכו למעין "שירי עם" פטריוטיים מלהיבים ברוח הרומנטיזם והלאומיות.{{הערה|Castellan et al עמ' 154}}
ספר ה[[אורטוגרפיה]] של גאי עורר הדים רבים בכל רחבי קרואטיה. בשנת [[1834]] הצליח גאי, להבדיל מג'ורו מתיה 15 שנה לפניו, להשיג את אישור הקיסר ההבסבורגי [[פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרנץ הראשון]] להוציא לאור עיתון יומי בקרואטית. העיתון, "Novine Horvatske" (חדשות קרואטיות), יצא לאור לראשונה ב-[[6 בינואר]] [[1835]] והחל מ-[[10 בינואר]] [[1835]] התלווה אליו גם מוסף לספרות, "Danicza horvatzka, slavonzka y dalmatinzka" (כוכב היום הקרואטי, הסלבוני והדלמטי). בעוד שעד סוף אותה השנה ה-Novine Horvatske פורסם בניב הקייקאבי, המוסף "דאניצה" פורסם בשני ניבים - שטוקאבי וקייקאבי במקביל.
בהמשך השתכנע גאי שלניב הקייקאבי אין מסורת ספרותית מספקת וגם אינו מובן מספיק לחלקים נרחבים של העמים הקרואטי והסרבי. לכן כעבור שנתיים, בתחילת שנת 1836 כששינה את שמות עיתוניו ל-"Ilirske narodne novine" (חדשות העם האילירי") ו-"Danica ilirska"
("כוכב הבוקר האילירי") התחיל להשתמש בניב השטוקאבי בלבד, שבו נכתבה ספרות ענפה בחוף הדלמטי, בעיקר בדוברובניק, ושהוא מובן לא רק לקרואטים, אלא גם לסרבים, לתושבי [[קרניולה|קרניולה העליונה]], שטיריה התחתונה (שטיריה הסלובנית) וקרנטניה או [[קרינתיה|קרינתיה הסלובנית]] שבסלובניה של ימינו.{{הערה|שם=אחת|Jan Los 1892}}
גאי קרא לשפה הדרום-סלאבית הספרותית אותה קידם "אילירית" על סמך ההנחה המקובלת באותה תקופה בקרב ההיסטוריונים המקומיים כי ה[[אילירים]] היו סלאבים והיו אבותיהם הישירים של הסלאבים הדרומיים של ימינו. השם עתיר היוקרה ההיסטורית "אילירי", שכבר היה בשימוש רשמי בעת הכיבוש של [[נפוליאון בונפרטה|נפוליאון]] באזור ("[[הפרובינקיות האיליריות]]") (1813-1809) נועד גם לאחד תחתיו את כל הניבים והשפות הדרום-סלאביות, מבלי לפגוע בגאוות דובריהם.{{הערה|שם=אחת}} גאי הקים מועדון "אילירי" ראשון עוד בימי לימודיו באוניברסיטת גראץ.{{הערה|[https://www.ohio.edu/chastain/dh/gaj.htm Brian Smith on the site of James Chastain, Encyclopedia of 1848 Revolutions, Ohio University,2004]}}
 
האיליריזם מיסודו של גאי ואחרים היה תנועה פוליטית-תרבותית קרואטית שהתפתחה בשנים 1843-1830 במקביל לתחייה הלאומית הקרואטית וביקשה בהתחלה ליצור איחוד בין הקרואטים לסלאבים דרומיים האחרים שחיו בתחום האימפריה ההבסבורגית, דהיינו בבוסניה ובחלק מסרביה. האיליריזם בישר במידה מסוימת את הרעיון ה"יוגוסלבי" של איחוד העמים הסלאבים הדרומיים.
תחילה (במאמרו "עמנו" משנת 1835) חשב גאי אפילו על הקמת "איליריה רבתי" (Magnum Illyricum) שתשתרע מהרי האלפים ועד לים השחור. בראשיתו רעיון האיחוד של "האילירים" נהנה מאהדת אותם הגורמים בקיסרות האוסטרית שביקשו לבלום את תביעות ההונגרים. זאת אחת הסיבות שהוא עורר הסתייגות רבה ב[[נסיכות סרביה]].{{הערה|Vladimir B. Sotirović}}
בסופו של דבר [[התנועה האילירית]] שמה דגש בראש ובראשונה על איחוד השפה הקרואטית מול ניסיונותיה של הונגריה לכפות את שפתה ותרבותה על הקרואטים.{{הערה|שם=שתיים}}
 
===התשתתפותו במאבק הלאומי הקרואטי===
בשנת [[1840]] ערך גאי ביקור ב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]], ב[[סנקט פטרבורג]] וב[[מוסקבה]] וזכה לקבלת פנים אוהדת על ידי הרוזנים [[אובארוב]] ו[[בנקנדורף]] ועל ידי חבר האקדמיה, מ.פ. פוגודין. ידיעה זו גרמה בקרב החוגים המנהיגים של אוסטריה והונגריה פקפוקים לגבי נאמנותו הפוליטית של גאי כלפי השלטונות. כדי להרגיעם הכריז גאי בשנת [[1841]] באופן רשמי: "נצור, אלהים, את חוקת הונגריה, את [[ממלכת קרואטיה]] ואת האומה האילירית!".
המפלגה הלאומית האילירית זכתה להצלחה בבחירות לאספת נציגי המחוזות שהתקיימו ב-[[1841]] בואראז'דין וב-[[1842]] ב- זגרב.
ב-[[1843]] כשאסרו זמנית השלטונות את השימוש במושגים "איליריזם", "אילירי" ו"איליריה", קיצר גאי את שם העיתון שלו ל-"Narodne novine" ("חדשות העם") ושינה את שם מוסף התרבות שלו בחזרה ל-"Danica Hrvatska, Slavonska i Dalmatinska", הפעם בכתיב חדש. אמנם בשנת 1845 אישרו שוב השלטונות ההבסבורגים את המונח "אילירי" אך במובן א-פוליטי ותרבותי בלבד.{{הערה|Castellan et al עמ' 155}}
לימים המושג "[[יוגוסלביה|יוגוסלאבי]]" לקח את מקומו של "אילירי" במובן הפוליטי-תרבותי המאחד את העמים הסלאביים הדרומיים (להוציא את בולגריה) והמושג "קרואטיזם" (kroatizam) תפס את מקומו באזורים של דוברי קרואטית. המונח "שפה קרואטית" השתרש סופית כמציין את השפה הסלאבית הדרומית המדוברת באזורים אלה והנכתבת באלפבית לטיני בלבד. תפקיד חשוב במיסודה מילא בית הדפוס של גאי בזאגרב.
 
בנוסף לעבודתו הבלשנית, היה גאי גם משורר. שירו הידוע ביותר הוא השיר הפטריוטי "Još Hrvatska ni propala/dok vi živimo" (קרואטיה עוד לא נפלה, כל עוד אנחנו חיים), "שיר מעורר" מסוג "בודניצה" שנכתב על ידו ב-[[1833]] והפך ל[[המנון]] של התנועה הלאומית ה"אילירית". השיר, שקיבל השראה מה[[המנון פולין|המנון הפולני]] ("מארש דומברובסקי") הושר לראשונה בפומבי בתיאטרון של זגרב ב-[[4 בפברואר]] [[1835]], על לחן מאת פרדו ליוואדיץ'.
 
====אביב העמים ואחריו ====
בשנת [[1848]], שנת [[אביב העמים]] שבה הונגריה טולטלה על ידי מאבקם של ההונגרים לזכויות לאומיות וחברתיות, תמך גאי בהתלהבות בתנועה הלאומית הקרואטית שביקשה להשיג את עצמאותה של ממלכת קרואטיה מממלכת הונגריה ושהתעמתה עם המהפכנים ההונגרים.
ב-[[25 במרץ]] [[1848]] הוא נאם בפני ההמונים במרכז זאגרב ודרש במפורש את העצמאות מהונגריה. הוא ציפה שדרישה זו תמצא אוזן קשבת בחצר בווינה. בהמשך הוא עמד בראש משלחת בת 400 נציגים קרואטים שהגיעו לווינה כדי למסור לקיסר 24 דרישות של האומה הקרואטית
(Zahtijevanija naroda). הוא הציע את מועמדותו של הברון קולונל [[יוסיפ יילצ'יץ']] לתפקיד הפנוי של באן קרואטיה. (יל'ציץ' התמנה ממילא לפני יומיים על ידי הקיסר בתפקיד זה, אך הידיעה על כך עדיין לא הגיעה לקרואטיה).{{הערה|Alice Freifeld Nationalism and the Crowd in the liberal Hungary 1848-1914
Wilson Center Press, Washington DC, Johns Hopkins University Press,2000 p.63}}
יחד עם וראניצ'ן ועם קוקולייביץ'-סקצינסקי, נבחר גאי בטריומווירט שניהל זמנית את קרואטיה והיה אחר כך חבר במועצה המיעצת של הבאן שקמה במאי 1848.{{הערה|שם=אחת}} הוא היה אחראי על נושאים של מדיניות. להבדיל מהבאן ילצ'יץ', סבר גאי שלסרביה תהיה תפקיד מרכזי באיחוד הדרום-סלאבים. ב-[[7 ביוני]] [[1848]] התפטר ועזב את החיים הפוליטיים עקב שערורייה שפרצה אחרי שהורה לעצור את נסיך סרביה, [[מילוש אוברנוביץ']] והואשם על ידי הנסיך בניסיון לסחוט ממנו שוחד.{{הערה|B.Smith}}
בשנת 1867 הוא ביקר בשנית ברוסיה.
 
[[קובץ:Ljudevit Gaj memorial, Krapina.JPG|200px|ממוזער|שמאל|פסלו של ליודביט גאי בקראפינה]]
גאי התחתן בגיל 26 בשנת [[1842]] במריה ביסטריצה עם פאולנה קריזמניץ', אחייניתו של אב מנזר. לזוג נולדו חמישה ילדים: בת - ליבוסלבה, ובנים: ולימיר, סבטוסלב, מיליבויה ובוגדאן.
ליודביט גאי הלך לעולמו בשנת 1872 בזאגרב, בירת ממלכת קרואטיה, באימפריה האוסטרו-הונגרית כשהיה בן 62.
הוא הובא לקבורה בבית העלמין יורייבסקי בזגרב.
בשנת 1885 הועברה גופתו יחד עם שרידיהם של אנשי רוח ופעילים לאומיים קרואטים אחרים - וייקוסלב בבוקיץ', דימיטריה דמטר, פראנו קורלץ. וטרוסלב ליסינסקי וסטנקו וראז ולחלקת אדמה שהייתה בבעלותו ושהפכה לבית הקברות המרכזי מירוגוי של העיר זאגרב.
==הנצחה==
*211 רחובות ברחבי קרואטיה נקראים על שמו. שמו הוא ה[[אפונים]] הרביעי בתפוצה ברחובות המדינה.
*ב-[[27 בספטמבר]] [[1891]] הוקם לכבודו פסל (בעיצובו של איוואן רנדיץ') בככר המרכזית של יישוב הולדתו, קראפינה. גם הככר וגם הרחוב המוביל לבית המשפחה נקראו על שמו.
*1966 - נפתח מוזיאון "ליודוויט גאי" בבית המשפחה לשעבר בקראפינה.
 
===ספרי עיון===
*'''Brevis descriptio loci Krapinae'''
*1830 '''Kratka osnova horvatsko-slavenskoga pravopisanja''' - '''Kurzer Entwurf einer kroatischslavischen
'''Ortographie''','''
 
 
==לקריאה נוספת==
*Georges Castellan, Gabrijela Vidan, Antonia Bernard ''Histoire de la Croatie et de la Slovenie'' Editions Armeline, Crozon, 2011 ,
*Elinor Despalatovic. ''Ljudevit Gaj and the Illyrian Movement'' New York: Columbia University Press, 1975.
 
* [http://www.krapina.net/muzej_ljudevita_gaja.asp אתר המוזיאון ליודביט גאי בקראפינה]
* [https://web.archive.org/web/20131030222647/http://www.krapina.hr/default.aspx?id=41 אתר העיר קראפינה - על המוזיאון ליודוויט גאי]
* [https://ru.wikisource.org/wiki/%D0%AD%D0%A1%D0%91%D0%95ЭСБЕ/%D0%93%D0%B0%D0%B9Гай,_%D0%9B%D1%8E%D0%B4%D0%B5%D0%B2%D0%B8%D1%82_Людевит Jan Los art. Liudevit Gaj in Encyclopedic Lexicon Brockhaus-Efron vol.7a p.871 1892]
* [http://www.hazu.hr/~azrnic/eRad492/Rad492Stancic.pdf Nikša Stanči- Grafija i ideologija] Hrvatski narod, hrvatski jezik i hrvatska latinica Ljudevita Gaja 1830 I 1835a godine Hrvatska akademija znanosti i umjetnost iIzvorni znanstveni èlanak 2005
* [http://global-politics.eu/idea-yugoslav-unification-1/ Vladimir B. Sotirović] 25/5/2018 An Idea of the Yugoslav Unification 10on the site Policraticus
* [https://www.visitzagorje.hr/en/post/ljudevit-gaj אישים מפורסמים מזגוריה] באתר Visit Zagorje