יהדות אורתודוקסית – הבדלי גרסאות

רש"ר הירש ודומיו אימצו הן את תוכניתה הפדגוגית של ההשכלה המתונה מימי וייזל ומנדלסון, אם כי הם עצמם כבר היו פוסט-משכיליים ותקשרו בגרמנית עם מעט שימוש בעברית, והן רבים מהשינויים האסתטיים של יעקבסון בווסטפליה.{{הערה|שם=סילבר}} הם קיבלו בשתיקה את תהליך ה[[חילון]] שעבר על החברה בסביבתם ואת העברתן של שאלות האמונה לספירה דתית מתוחמת, ונקטו בפועל בגישה של מִידוּר (קוֹמְפָּרטמֶנטָליזציה), כשהם מגבילים למינימום את ייחודם במרחב הכללי ושומרים אותו לזה הדתי הפרטי: בין היתר, [[בית המדרש לרבנים בברלין]] השמיט מתוכנית לימודיו כמעט לגמרי את חלק "[[חושן משפט]]" של ה[[שולחן ערוך]], שלא היה רלוונטי בעולם שההלכה לא היוותה בו עוד את הדין האזרחי. הירש גיבה זאת אידאולוגית. כך, לדוגמה, הוא הוסיף לאחוז בתפישה המשיחית המסורתית, אך ניתקה מהקשריה הארציים והפוליטיים שהיו מקובלים בעבר באמצעות הדגשת אופייה העל-טבעי. כך הועברה הציפייה למשיח לתחום האמונה המופרד, תחום שנעדר עתה כל השלכות מעשיות והמדינה הייתה יכולה להיות אדישה כלפיו, כחלק מהסדר המחולן החדש. מהלך זה התאים לציבור תומכיו, שביקש לא לחרוג מהותית מהדת והמסורת, אבל לא פחות מכך, בלשונו של [[דניאל אלעזר]], להיות {{ציטוטון|פטריוטים ליברליים גרמנים [[בני דת משה]].}}{{הערה|אלינסון, Hildesheimer, עמ' 18-19; ישעיהו ליבמן, "התפתחות הנאו-מסורתיות בקרב יהודים אורתודוקסים בישראל", מגמות כז, אייר תשמ"ב, עמ' 235-238;{{כ}} על יחסו של הירש לשאלה: Arthur A. Cohen, Paul Mendes-Flohr, '''20th Century Jewish Religious Thought''', University of Nebraska Press, 2010 עמ' 348.; הציטוט המדויק: דניאל אלעזר, '''Community and Polity: The Organizational Dynamics of American Jewry''', Jewish Publication Society, 1995, עמ' 102.}}

 

 

===חכמת ישראל===