אמנון סטרשנוב – הבדלי גרסאות

ביולי 1991 מונה סטרשנוב לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובשנת 2002 פרש ממנו. הוא שפט ב[[פרשת הדיסקונטאים|תיק הדיסקונטאים]] בו הטיל על הנאשמים המרכזים עונשי מאסר ממושכים וקנס כספי. ב-[[1992]] פסק במשפט של אב שהכה את בנו כי "ענישה גופנית מצד הורה כלפי ילדו, במטרה לחנכו, להנחיל לו הרגלי משמעת ולרסנו - כל עוד נעשית היא במידה הראויה, ביישוב הדעת ובתבונת אנוש - אינה פסולה מבחינה חינוכית ואינה אסורה מבחינה משפטית", פסיקה זו בוטלה בשנת 2000, על ידי שופטת [[בית המשפט העליון]] [[דורית ביניש]]{{הערה|‫{{הארץ|אמנון סטרשנוב|לא כל מכה היא עבירה|1.947494|22 בפברואר 2004}}‬}}.

 

 

פרישתו מהשפיטה בשנת 2002 נעשתה במפתיע והייתה טעונה אישור של [[הוועדה לבחירת שופטים]] שכן הוא עוד לא היה בן 60{{הערה|על פי נוהל העסקתם של השופטים, הם רשאים לפרוש לגמלאות בגיל 70 או לאחר 20 שנות שפיטה.}}. הדבר קרה בסמוך לפרשיית [[נחום מנבר]] בה הואשם סטרשנוב בידי עורך הדין [[אמנון זכרוני]] כי ניהל קשרים לא ראויים עם עורכת הדין פנינת ינאי. [[היועץ המשפטי לממשלה]] קבע כי טענותיו של זכרוני חסרות בסיס אולם נרמז כי ייתכן קשר בין הדברים{{הערה|{{ynet|יורם ירקוני|השופט סטרשנוב פורש|1826548|10 באפריל 2002}}.}}.