הבדלים בין גרסאות בדף "יוסף אלרון"

נוספו 1,481 בתים ,  לפני שנה
אין תקציר עריכה
בהקשר זה קבע באחת מהחלטותיו שעל אף החשש להימלטותו של אדם שהתבקשה [[הסגרה|הסגרתו]] לידי מדינה אחרת, ועל אף החשיבות שבקיום התחייבויותיה הבין-לאומיות של ישראל להסגיר אדם שעתיד לעמוד לדין במדינה אחרת, אין בעצם ההכרזה עליו כ"בר הסגרה" כדי להצדיק את מעצרו מאחורי סורג ובריח – ויש לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\970\018\j02&fileName=19018970.J02&type=2 בש"פ 1897/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' טוויל (19.3.2019)]}}. בשני מקרים שבהם נדחה ערר של עצור על החלטה לעכב את שחרורו ממעצר מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, ביטל השופט אלרון את ההחלטה בערר בקובעו כי "דחיית הערר על אתר ללא שמיעת טיעוניו של בא-כוח המבקש, תוך קיום דיון כנדרש, מהווה פגיעה של ממש בזכותו של המבקש להליך הוגן ולקבלת יומו בפני בית המשפט"{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\970\004\j01&fileName=19004970.J01&type=2 בש"פ 497/19 רוזנפלד נ. מדינת ישראל (20.1.2019)]; [https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\960\004\j01&fileName=19004960.J01&type=2 בש"פ 496/19 משה קחלון לוי נ. מדינת ישראל (20.1.2019)]}}. עוד הודגש בפסיקותיו כי אם בית המשפט סבור שקיימת אפשרות עקרונית לשחרור נאשם לחלופת מעצר, עליו להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מהמפקחים המוצעים בטרם יחליט שאין מקום לשחררו לחולפת מעצר{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\150\018\j01&fileName=19018150.J01&type=2 בש"פ 1815/19 אבו זאיד נ. מדינת ישראל (25.3.2019)]; [https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\500\004\j01&fileName=19004500.J01&type=2 בש"פ 450/19 גנאל נ' מדינת ישראל (31.1.2019)]}}.
 
לצד זאת, השופט אלרון אינו חוסך בביקורת על הימשכותם של הליכים פליליים בבתי המשפט בעוד הנאשם מצוי במעצר, וקרא לא אחת לבתי המשפט להאיץ את הדיונים ולהביא לסיום ההליכים{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\400\018\j02&fileName=19018400.J02&type=2 בש"פ 1840/19 מדינת ישראל נ' פרדר (18.3.2019)]; [https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\18\770\038\j03&fileName=18038770.J03&type=2 בש"פ 3877/18 מדינת ישראל נ. אוסאמה אבו כאטר (28.5.2018)]}}.
 
כך, באחד המקרים קבע השופט אלרון כי "מציאות שבה נאשם שוהה במעצר למעלה משנה וחצי בטרם הוחלט כי נסיבותיו מצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים, היא כמעט בלתי נתפסת, ויש לעשות ככל הניתן כדי למנוע הישנותה במקרים אחרים". לצורך כך אף קרא אלרון ל"שינוי חקיקתי שעל פיו שלוש או ארבע הבקשות הראשונות להארכת מעצרם של נאשמים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים תוגשנה לבית המשפט שבו מתנהל תיק המעצר, ותידונה על ידי נשיא בית המשפט", וזאת במטרה להביא "למודעות גדולה יותר ומעורבות הכרחית של נשיאי בתי המשפט באשר להתקדמות תיק המעצר לצד שמיעת התיק העיקרי", ולאפשר "התנהלות מבוקרת, מפוקחת יותר, ובכלל זה ניוד שופטים בתוך בית המשפט לצורך מתן קדימות לתיקים בהם נדרש זמן שיפוטי רב יותר מהמקובל, כאשר ברקע נלקחת בחשבון שהותם של הנאשמים במעצר עד שיוכרע דינם"<ref>[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\200\041\j14&fileName=19041200.J14&type=2 בש"פ 4120/19 מדינת ישראל נ' עודה (4.7.2019)]</ref>.
 
באחת מהחלטותיו קבע כי ההסדר הקיים, המאפשר לתביעה להגיש חומר חסוי לצורך ביסוס קיומה של עילת מעצר עד תום ההליכים "אינו חף מקשיים ומעורר חוסר נחת ניכר, שהרי יש בו כדי לפגוע בזכותו הבסיסית של נאשם להתמודד עם הטענות המופנות נגדו, ואף לפגום ביכולתו של הסנגור להעניק לו ייעוץ וייצוג משפטי הולם בהיעדר ידיעה ברורה אודות טיב הראיות החסויות להן טוענת המאשימה"{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\870\017\j01&fileName=19017870.J01&type=2 בש"פ 1787/19 נעמאן אבו זניד נ' מדינת ישראל (28.3.2019)]}}.
משתמש אלמוני