מדינת האפיפיור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להים התיכון
מ הוספת קישור למערב אירופה
שורה 153:
השפעת מאורעות אלה על הקהילה היהודית הייתה דראסטית. ההגבלות והצווים על תחומי העיסוק מצד אחד וגביית המיסים על ידי השלטון (כלומר הכנסייה) מצד שני הביאו את הקהילה ל[[פשיטת רגל]] כלכלית. במהלך המאות ה-17 וה-18 הפכו יהודי רומא לעניים מרודים והתגוררו בגטו בתנאים מחפירים עד כדי כך שחדר אחד שימש למגורי שלוש משפחות שהחזיקו בו שמונה שעות כל אחת. אף על פי כן המשיכו להתגורר בגטו בין 4,000 ל-6,000 יהודים. הפעילות התרבותית הענפה שקדמה לתקופה זו פסקה כליל, אם כי התקיימה פעילות חינוך בגטו ואחוז היהודים יודעי קרוא וכתוב היה גבוה משמעותית מהאחוז באוכלוסייה הכללית.
 
בתקופת [[המהפכה הצרפתית]] ושלטון [[נפוליאון]] זכו היהודים לשוויון זכויות לזמן קצר וב-[[1808]] הוכרז על ביטול הגטו ברומא. אלא שבעקבות [[קונגרס וינה]] הוחזר האפיפיור לשלטון ועמו הוחזרו ההגבלות, הצווים והגטו הרומאי. גטו זה היה הגטו האחרון שהושאר על כנו במערבב[[מערב אירופה]] במאה ה-19. ב-[[1858]], לקראת סוף שלטון האפיפיור, אירע המקרה של [[אדגרדו מורטארה]], ילד יהודי שנחטף מביתו שבבולוניה על ידי משטרת האפיפיור ואולץ להתנצר.
 
עם כיבוש רומא ב-[[1870]] וביטול מדינת האפיפיור זכו יהודי העיר לשוויון זכויות מלא.