אברהם הורוויץ (סופר) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
1917
שורה 12:
בגיל 16 אברהם הורוויץ חיבר את השיר הראשון שלו ב[[יידיש]] "א ליד פון חייע-ראנע-מערען" שגרם לסכסוך הראשון בינו לבין אביו שלא היה מרוצה מעיסוקיו של בנו. אחרי שיחסיו עם אביו החריפו הוא עזב את הבית והתפרנס מבסבלות בתחנות הרכבת ולאחר מכן מעבודה כשומר במפעל בדים. שם קרתה לו תאונה שבה ידו הימנית נפצעה והייתה צריכה להיקטע על ידי הרופאים בבית החולים במינסק. אחרי שחרורו מבית החולים חזר לבית הוריו ולמד לכתוב עם ידו השמאלית. בסביבות 1881 חיבר את השיר "דער אומגליקליכער"{{הערה|אין לבלבל אותו עם השיר העוסק בנושא הגלות "דער אומגליקליכער יידעלע", שנכתב ב-1884}} (האומלל) בו הוא הביע חרטה עזה על מרדנותו נגד הוריו שבגללה הוא עזב את הבית.
 
הוא הפך לבדחן אירועים בעקבות קשריו הטובים עם מוכר הספרים המקומי הלל קליבנוב (קליוואנאב) וקרוב משפחתו חיים'קה (חיימקע) הבדחן. הוא השתקע בעיר [[ברזינו|ברזינו (ברזין)]], התחתן ונשאר שם עד סוף ימיו. הוא התפרנס כבדחן במשך יותר משלושים שנה, אך כדי להוסיף לפרנסתו הוא קנה בשותפות [[מגרסה]]{{הבהרה|מגרסה של מה? יש דף פירושונים}}, מכולת קטנה ואפילו השכיר דירה לחברי [[הבונד|הבונד (האיגוד הכללי של הפועלים היהודים ברוסיה)]]. ב{{ה|ימים הנוראים}} שימש כבעל תפילה ביישוב קטן אחד. אחרי המהפכה הרוסית ב-1917 הוא השתכר כשומר באחוזתו של פריץ.
 
הורוביץ היה בן 68 כשהחל לרשום מחדש את יצירותיו ולשלוח אותן לבנו שאול לארצות הברית שניסה לעזור לו בפרסום יצירותיו. בהמלצתו של ד"ר יעקב שאצקי, רשם הורוביץ וכתב זיכרונות של אנשים וזיכרונות היסטוריים ממקורות אחרים כדי להנציח את מנהגי החתונות של אותם הימים. אוסף הזיכרונות הזה היה אמור להתפרסם בכרך ב' של הספר [https://books.google.co.il/books?id=2NkQAAAAIAAJ&q=ארכיוו+פאר+דער+געשיכטע+פון+יידישן+טעאטע "ארכיוו פאר דער געשיכטע פון יידישן טעאטער און דראמע" (הארכיון לתולדות התיאטרון היידי והדרמה)] שלעולם לא התפרסם עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה.