גוליית – הבדלי גרסאות

'''גָּלְיָת''' הוא [[דמות מקראית]], גיבור [[פלשתים|פלישתי]] מ[[גת (עיר פלשתית)|גת]], אשר לחם בישראל בימיו של המלך [[שאול]] המלך. שמו ותיאורו מופיעים לראשונה ב{{תנ"ך|שמואל א|יז|ד}}.

פרט לפסוק ד' בו גָּלְיָת נקרא בשמו, נזכר גָּלְיָת בפרק י"ז רק בהתייחסות למוצאו: הַפְּלִשְׁתִּי. מוצאו של גָּלְיָת מהעיר הפלישתית גת. הכינוי "הפלישתי" מרמז על נקודת מבטם של [[שבטי ישראל|בני ישראל]].{{הערה|[[שמעון בר-אפרת]], '''מקרא לישראל: שמואל א'''', ירושלים, מאגנס, 1996, עמ' 223.}} ייתכן כי שמו של גָּלְיָת הוא מהשורש ג-ל-ה.{{הערה|[[משה צבי סגל]], '''ספרי שמואל''', ירושלים, קריית ספר, 1987, עמ' קל"ז.}} ואילו [[משה גרסיאל]] מצביע על מיצלול[[מצלול (ספרות)|מצלול]] בצימוד השמות ' '''גָּ'''לְיָ'''ת''' שמו מ'''גת''' ', צימוד זה לשיטתו, יוצר חרוז פנימי.{{הערה|משה גרסיאל, '''מדרשי שמות במקרא''', רמת גן, רביבים, 1987, עמ' 61.}} בקרב החוקרים יש מחלוקת האם השם גוליית הוא שמי או פלשתי או שאולי מדובר ב[[שם תאופורי]] [[חורים|חורי]].{{הערה|שם=הערה מספר 24946514:0|אנציקלופדיה מקראית, ערך "גלית", טור 509}}

לפי {{תנך|שמואל ב, |כא|יט|כ"א, י"ט-כ'|קצר=כן}}, גוליית הוא אחד מארבעת ילידי [[הרפה]],. יש שפירשו את "ילידי הרפה" כאחד מיתר ה[[רפאים]] שהיו תושבי הארץ הקדומים{{דרוש מקור}}. לפי פרשנות זו ייתכן שתיאורו כגיבור פלשתים מתייחס לארץ מוצאו או מגוריו, אך מוצאו אינו מעמי פלשתים אלא מהרפאים.{{הערה|שם=הערה מספר 24946514:0}}

על פי המתואר ב{{תנ"ך|שמואל א|יז|קצר = כן}}, התרחשה מלחמה בין [[פלשתים]], שגוליית הוא גיבורם, לממלכת ישראל. איש אינו מנסה לגבור על גוליית עד שהנער [[דוד]] מתנדב להילחם בו ומצליח להורגו. בכך מוכרעת כל המלחמה.

סיפור מקביל המתוארלסיפור בשמואלזה, מסופר בקצרה ב,{{תנך|שמואל כ"א,ב|כא|קצר=כן}} הואאך עלשם קרבהגיבור ביןהנלחם עם גוליית לביןבפרק זה הוא [[אלחנן בן יערי]].

לתיאור קומתו ולבושו של גָּלְיָת מוקדשים ארבעה פסוקים ב{{תנ"ך|שמואל א|יז|ד|ז}}: {{ציטוט|אנגלית=|מרכאות=כןלא|תוכן=(ד) וַיֵּצֵא אִישׁ- הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָתגׇּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת: גָּבְהוֹ,גׇּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת. {{ש}}
(ה) וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל- רֹאשׁוֹ, וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ; וּמִשְׁקַל, הַשִּׁרְיוֹן-- חֲמֵשֶׁת- אֲלָפִים שְׁקָלִים, נְחֹשֶׁת. {{ש}}
(ו) וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת, עַל- רַגְלָיו; וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת, בֵּין כְּתֵפָיו. {{ש}}
(ז) וחץ[וְעֵץ] (וְעֵץוחץ) חֲנִיתוֹ, כִּמְנוֹר אֹרְגִים, וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ, שֵׁשׁ- מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל; וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה, הֹלֵךְ לְפָנָיו.|מקור=}}

תיאורו של גָּלְיָת בהמשך כענק הבז לדוד בא להסביר את עונשו של גָּלְיָת, {{ציטוטון|כִּי חֵרֵף, מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים|{{תנ"ך|שמואל א|יז|כו}}}}.{{הערה|[[יאיר זקוביץ]], '''דוד – מרועה למשיח''', ירושלים, יד יצחק בן צבי, 1995, עמ' 99.}}

[[יוסף בן מתתיהו]] בספרו "[[קדמוניות היהודים]]" כותב כי גובהו של גָּלְיָת הוא שש אמות וזרת. בןכמו כן, הוא מתתיהו מוסיף על התיאור במקרא וטוען כי רבים היו נושאים את כליו וכידונו היה כבד מלשאת אותו ביד ימין.{{הערה|יוסף בן מתיתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, עמ' 199.}} הציוד אשר ברשות גָּלְיָת דומה לתיאור הציוד אשר נמצא בידי גיבורי ה"[[איליאדה]]" ל[[הומרוס]], אשר מוצאם מאיי יוון.{{הערה|הומרוס, '''איליאדה''', תרגום: [[שאול טשרניחובסקי]], שיר שלישי, תל אביב, עם עובד, 1987, עמ' 57–74.}}

[[תלמוד בבלי|התלמוד]] מזהה את אמו של גָּלְיָת עם [[ערפה]] [[מואב|המואבית]], שלשיטתם היא [[הרפה]],{{הערה|{{בבלי|סוטה|מב|ב}}.}} הנזכר במקרא כדמות (מינה איננו מפורש במקרא) וכאימםוכאמם של שלושת הענקים המוזכרים במקרא ({{תנ"ך|שמואל ב|כא|טז|קצר=כן}}). שני שמות אלה, ערפה והרפה, נדרשים בתלמוד על דרך גנאי. על בניה הענקים של ערפה-הרפה נאמר שםב{{תלמוד בבלי|סוטה|מב|ב}}: "{{ציטוטון|בשכר ארבע דמעות, שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גיבורים"}}. עוד נאמר שםובהמשך: "{{ציטוטון|1=אמר הקב"ה: יבואו בני הנשוקה (=ערפה) וייפלו ביד בני הדבוקה (=רות)"}}. הדברים רומזים ל[[דוד המלך]], מצאצאי רות, שהרג את גָּלְיָת. המסורת המזהה את ערפה עם הרפה באה לידי ביטוי גם במדרש [[רות זוטא]], המזהה את גָּלְיָת הפלישתי כבנה של ערפה. על פי המקרא, גָּלְיָת הוא מצאצאי הרפה{{הערה|"גָּלְיָת הַגִּתִּי... אֶת-אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת" {{תנ"ך|שמואל ב|כא|יט}}, {{תנ"ך|שמואל ב|כב}}.}} [[יאיר זקוביץ]] מציין כי המסורת אשר מזהה את ערפה עם הרפה מתעלמת מהעובדה, שערפה היא מואביה ואילו בני הרפה הם פלשתים. לשיטתו הזיהוי נובע מהיות בני הרפה המכונים אף הם 'רפאים' ({{תנ"ך|דברים|ב|כ}}) והם תושבי [[עבר הירדן]].{{הערה|[[יאיר זקוביץ]], '''צבת בצבת עשויה''', תל אביב: עם עובד, 2009, עמ' 181. }}

המחבר המקראי מדווח כי: {{ציטוטון| וְחֶרֶב, אֵין בְּיַד- דָּוִד}} והלה הורג את גָּלְיָת, כאשר הוא משתמש בעזרת קלע ואבן.