גאומטריה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''גאומטריה''' (מ[[יוונית עתיקה]]: '''γεωμετρία'''{{כ}}; '''גאו'''="אדמה" או "קרקע", '''מטרון'''="מדידה") היא ענף של ה[[מתמטיקה]] העוסק בצורות ובמבנים, ובהם ה[[ישות|ישויות]]: [[נקודה (גאומטריה)|נקודות]], [[קו ישר|קווים ישרים]], [[עקומה|עקומות]], [[משטח (טופולוגיה)|משטחים]], [[מעגל|מעגלים]]ים ו[[פאון|פאונים]].
 
על פי רוב עוסקים בגאומטריה בהוכחת טענות לגבי הישויות בעזרת [[משפט (מתמטיקה)|משפטים]], המתבססים על [[אקסיומה|אקסיומות]]. דוגמה למשפטים גאומטריים מהווים [[חפיפת משולשים|משפטי חפיפה]]. דוגמאות לאקסיומות מופיעות בערך [[נקודה (גאומטריה)|נקודה]].
שורה 5:
המבנים היסודיים של הגאומטריה (בדרך כלל, [[נקודה (גאומטריה)|נקודה]], [[קו ישר]], [[מישור (גאומטריה)|מישור]], ולעיתים גם ה[[זווית]] וה[[מרחק]]) מתוארים באמצעות ה[[אקסיומה|אקסיומות]] שהם מקיימים. גישה כזו אינה מסתפקת בתיאור שיטות ואבחנות גאומטריות, אלא מתארת במפורש את הנחות היסוד (האקסיומות), וגוזרת מהן בדרך של [[הוכחה]] את המשפטים המתייחסים לאותם מבנים.
 
==היסטוריה של הגאומטריה==
[[קובץ:Table of Geometry, Cyclopaedia, Volume 1.jpg|שמאל|ממוזער|220px|איורי גופים גאומטריים, מתוך [[ציקלופדיית צ'יימברס]]]]
[[קובץ:God the Geometer.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"אלוהים הגאומטריקן", איור לכתב־יד צרפתי מ[[המאה ה-13]]]]
גאומטריה היא מענפי ה[[מתמטיקה]] העתיקים ביותר. הגאומטריה התחילה להתפתח במזרח [[אסיה]] וב[[מצרים העתיקה]]. ה[[יוון העתיקה|יוונים הקדמונים]] עסקו בה בהרחבה והביאו אותה לכדי מיצוי. הבסיס והמבוא השיטתי לה, מופיע בספריו של [[אוקלידס]] "[[יסודות (ספר)|יסודות]]".
 
המלה "גאומטריה" באה מלשון [[גאיה]] - אלת האדמה ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] ומטריה - מדידה. מקור זה מעיד על שורשיה המעשיים של הגאומטריה - מדידת חלקות [[אדמה]], אך כבר היוונים הקדמונים הפכו את הגאומטריה למדע עיוני העומד בפני עצמו, שאינו זקוק לתמריצים חיצוניים. המחשת המשמעות העיונית, המנותקת מצרכים מעשיים, של הגאומטריה, ניתנת, למשל, בבעיות [[בנייה בסרגל ומחוגה]] בלבד. מובן שלצרכים מעשיים אין משמעות למגבלה זו - לצרכים מעשיים נרשה לעצמנו להשתמש בכלים נוספים, ולא נגביל עצמנו לסרגל ומחוגה בלבד.
שורה 14:
התיאור הראשון של הגאומטריה שבו נעשה מאמץ לדייק בניסוחים ולהניח תשתית אקסיומטית הוא סדרת הספרים (מגילות) "[[יסודות (ספר)|יסודות]]" של [[אוקלידס]], במאה השלישית לפני הספירה (להרחבה בנושא זה, ראו [[גאומטריה אוקלידית]]). יצירתו של אוקלידס הציבה רף גבוה של קפדנות מתמטית, ובמשך יותר מאלפיים שנה לא הורגש צורך לשפר את הטיפול במושגי היסוד הגאומטריים. במשך השנים נעשו ניסיונות רבים להוכיח את [[אקסיומת המקבילים]] מתוך האקסיומות האחרות. ניסיונות אלה נכשלו כולם, עד שהביאו בסופו של דבר, בשליש הראשון של המאה ה-19, לפיתוח ה[[גאומטריה לא אוקלידית|גאומטריות הלא-אוקלידיות]].
 
בסוף המאה ה-19, במקביל לייסוד [[תורת הקבוצות]], הוברר שהמערכת של אוקלידס אינה עומדת בסטנדרטים המודרניים. לדוגמה, הוא מתייחס למושגים כמו חפיפה או השוואה של זוויות כמושגים 'טבעיים', והאקסיומות שלו אינן מפרטות את תכונותיהם. בפרט, גישה זו אינה מספיקה לתיאור הגאומטריה האוקלידית כ[[שפה מסדר ראשון]].
 
כמענה לבעיה זו, פיתח [[דוד הילברט|הילברט]] מערכת אקסיומטית חלופית, [[מערכת האקסיומות של הילברט]] שבה עשרים אקסיומות. כבר מאז עבודתו של [[דקארט]] היה ברור שאפשר לבסס את הגאומטריה על בניות אנליטיות כמו [[הישר הממשי]] ו[[מערכת צירים קרטזית|מערכת הצירים הקרטזית]]. הבנה זו התחזקה אחרי שהאנליזה עצמה נוסחה במונחי [[תורת הקבוצות האקסיומטית]]. היום משתמשים בגישה אקסיומטית כדי לתאר גאומטריות חלופיות, כמו למשל [[גאומטריה פרויקטיבית]] סופית והגאומטריה של [[בניינים (מבנה גאומטרי)|בניינים]]. למרותאף על פי שבגאומטריה האוקלידית נוח יותר לטפל בדרכים אחרות, מקומן של האקסיומות של אוקלידס כאבן פינה בהתפתחות המתמטיקה, מובטח לדורות.
 
כמו כן, התפתחה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] [[גאומטריה דיפרנציאלית]], עליה התבססה מאוחר יותר [[תורת היחסות]] של [[אלברט איינשטיין]].
שורה 35:
* [http://www.education.gov.il/tochniyot_limudim/math/index.html מילון מונחים בגאומטריה], באתר משרד החינוך.
* [http://www.freewebs.com/trigo/ אתר עזר לפתרון בעיות בגאומטריה]
* [http://kaye7.school.org.il/geometry_theorems.htm הדגמה ויזואלית של המשפטים בגאומטריה אוקלידית (הנדסת המישור) לבחינת הבגרות במתמטיקה, לפי רשימת משרד החינוך] – אתר המרכז לתכנון לימודים, מכללת קיי
 
[[קטגוריה:גאומטריה|*]]