הבדלים בין גרסאות בדף "יוסף סערוני"

נוספו 314 בתים ,  לפני שנתיים
מ
מ (←‏ראשית דרכו: ניסוח)
בשנת [[1923 בברית המועצות|1923]] הוציא לאור בחארקוב את הקובץ הספרותי העברי הראשון [[ברית המועצות|בברית-המועצות]]. זאת לאחר מאבק ממושך ב[[צנזורה]] וב[[יבסקציה|ייבסקציה]] (המחלקה היהודית ב[[מפלגה]]), שאסרה לחלוטין פעילות תרבותית בשפה ה[[עברית]]. הקובץ שנקרא "צלצלי שמע" הכיל 32 עמודים של שירה וסיפורת עברית. בזכות השתדלותו של סערוני התירה לבסוף הייבסקציה להדפיס 100 עותקים בלבד של הקובץ. העתק אחד הגיע לידיו של [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]] בעת ביקורו בתערוכה חקלאית ב[[מוסקבה]] באוקטובר 1923. בקובץ כלול גם סיפור קצר בשם "קצת" וחתום י. מטוב. ברוח הימים הסוערים ומלאי התקווה של [[המהפכה הקומוניסטית]] ובעיצומו של תהליך ביסוס ה[[משטר]] ה[[סובייטי]], כתב סערוני בסיפורו זה את השורה: "...לא שאיפות שעבוד ורמאות, אלא מיליונים כוכבים אדומים, שירדו עלינו כגשם-מרד מרקיע האמת. סער, סער, סער!" <ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=י. סערוני|שם=בימים אחרים|כתב עת=סימן קריאה|כרך=8|עמ=290-303|שנת הוצאה=1978}}</ref> <ref>{{צ-מאמר|מחבר=חיים באר|שם=מזכרונותיה של תולעת ספרים|כתב עת=דבר השבוע|שנת הוצאה=9 במרץ 1990|עמ=10}}</ref> בין השנים [[1924]]-[[1927]] היה ב[[לנינגרד]] וחבר שם לקבוצת "האוקטובראים" (חסידי [[מהפכת אוקטובר]]) - סופרים ומשוררים יהודים שפעלה להפצת השפה העברית. החבורה הלנינגרדית יצאה נגד ה[[שירה]] העברית הקלאסית (למשל שירתו של [[חיים נחמן ביאליק|ביאליק]]) ופרסמה מספר קבצים ספרותיים שנקראו "בראשית" ו"עלי עשור". סערוני נחשב למנהל הצד הארגוני של החבורה. חברים בולטים נוספים בקבוצה היו המשוררים [[חיים לנסקי]], שהפך לחבר קרוב ביותר של סערוני, ו[[יוכבד בת-מרים]], שפעלה במסגרת הקבוצה תקופה קצרה בשנת 1924.<ref name=":0" /> <ref name=":3">{{קישור כללי|כתובת=http://yaronmargolin.com/?p=3635|הכותב=ירון מרגולין|כותרת=חיים לנסקי 1905-1942, מותו של משורר|אתר=|תאריך=28 ביוני 2016}}</ref><ref name=":2">{{קישור כללי|כתובת=http://www.itamar-books.co.il/newsletter/newsletter.asp?mode=nl&newsletter=138|הכותב=איתמר לוי|כותרת=א. ר. במוסקבה|אתר=חנות הספרים של איתמר לוי http://www.itamar-books.co.il/|עמודים=דף מידע 138|תאריך=10 ביולי 2014}}</ref>
 
בשנת 1927 הגיש סערוני לצנזורה בלנינגרד קובץ סיפורים בשם "סיפורי [[סמרקנד]]". הספר נשלח לצנזורה המרכזית במוסקבה ומשם לייבסקציה. בניסיון להיאבק בדחייתבהגבלות הפרסוםעל שלחהתרבות סערוניהעברית אלואיסור עיתוןהפצת "[[הצפירה]]"פרסומים בעברית שלח סערוני מכתב תלונה גלוי המופנה אל התובע העליון של ברה"מ. המכתב נתפס ועוכב על ידי הצנזורה ולבסוף הוא פורסם ב"[[דבר (עיתון)|דבר]]" וב"[[הצפירה]]" באוגסט 1927.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=י. מאטוב|שם=בעד היתר העברית בססס"ר|כתב עת=דבר|עמ=2|כרך=גליון 675|שנת הוצאה=16 באוגוסט 1927}}</ref> יתכן ובעקבות כך, ובגלל פעילותם למען העברית, נאסרו כמה מחברי הקבוצה הלנינגרדית בנובמבר 1927. סערוני הוגלה לעיר [[:en:Minusinsk|מינוסינסק]] שם שהה בשנת [[1928]]. בשנת [[1929]] הצליח לצאת מברית המועצות ועלה לארץ ישראל.<ref name=":1" /><ref name=":3" />
 
== עיתונאי סופר ומתרגם ==
1,849

עריכות