טנזניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למערב אפריקה
העברה לטנגניקה
שורה 39:
== היסטוריה ==
{{הפניה לערך מורחב|היסטוריה של טנזניה}}
הרפובליקה המאוחדת של טנזניה נוצרה ב-[[26 באפריל]] [[1964]] ממיזוג של [[טנגניקה]] עם האי השכן [[זנזיבר]].
כבר לפני 10,000 שנה היה האזור המכונה טנזניה מיושב על ידי שבטים של [[ציידים לקטים]], ככל הנראה שבטי ה[[קויסן]]. בתקופת הזמן שנעה בין 6,000 ל-2,000 לפני הספירה התיישבו באזור שבטים דוברי [[שפות כושיות]] ושבטי [[בנטו (עמים)|בנטו]].
 
כבר מתחילת [[האלף הראשון]] לספירה ישנן עדויות שסוחרים מפרס וממערב הודו ביקרו בחופי מזרח אפריקה, כולל חופה של טנזניה, אבל ה[[אסלאם]] עצמו הגיע לטנזניה רק במאות השמינית והתשיעית לספירה. בסמוך לתקופת הגעת האסלאם לאזור החלו כבר להיווצר ערי מדינה מקומיות לאורך חופי טנזניה ששפתן הייתה סוואהילי. ערי מדינה אלה, לפי העדויות, קיימו קשרי מסחר ענפים עם שותפים שונים מרחבי האוקיינוס ההודי. הידועה שבערים אלה הייתה [[קילווה]].
 
האזור בו שוכנת טנזניה ואשר כונה [[טנגנייקה]] היה [[קולוניה גרמנית]] בין השנים [[1885]] ו-[[1919]], בשם [[מזרח אפריקה הגרמנית]].
 
[[מרד המאג'י-מאג'י]], (בגרמנית: Der Maji-Maji-Aufstand) היה התקוממות של עשרות שבטים וקבוצות אתניות ב[[מזרח אפריקה הגרמנית]] (Deutsch Ostafrika), בין שנת 1905 ל-1907, נגד השלטון הקולוניאלי הגרמני. הגרמנים דיכאו את המרד ב[[אכזריות]] במה שנחשב לטבח העם הראשון באפריקה, יחד עם [[רצח העם של ההררו והנאמה]] בדרום [[מערב אפריקה]]. זכר הטבח מעיב עד היום על יחסי גרמניה-טנזניה. גרמניה סירבה להתנצל רשמית, אם כי היא מעבירה לטנזניה סיוע שנתי בסך של כ-50 מיליון יורו{{הערה|[http://www.auswaertiges-amt.de/EN/Aussenpolitik/Laender/Laenderinfos/01-Nodes/Tanzania_node.html משרד החוץ הגרמני, אוקטובר 2010]}}.
 
לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה למושבת-נאמנות [[בריטניה|בריטית]], עד לקבלת העצמאות בשנת [[1961]] תחת השם טנגנייקה. [[ג'וליוס נייררה]] (Julius Nyerere) שימש כשר האחראי למושבה בפני הכתר הבריטי והמשיך בתפקיד ראש ממשלת טנגנייקה בשנת 1960. ב-[[26 באפריל]] [[1964]] התמזגו טנגנייקה והאי השכן [[זנזיבר]], במה שהביא ליצירתה של הרפובליקה המאוחדת של טנזניה.
 
ב-[[1971]] הודח שליט אוגנדה, [[מילטון אובוטה]], מתפקידו ויצא לגלות בטנזניה, אצל ידידו ג'וליוס נייררה.