היבטים מוסריים של הפלות מלאכותיות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 57:
==טיעון הגזל==
 
מאמר מכונן שכתב דון מרקוויס{{הערה|1=Marquis, 1989. לטיעון דומה ומוקדם יותר, ראו Stone, 1987, 1995.}} טוען שהפלה אסורה משום שהיא שוללת או גוזלת מן העובר עתיד בעל ערך. מרקוויס פותח בטיעון לפיו מה שהופך הרג של אדם מבוגר נורמלי לאסור הוא העובדה שההריגה גורמת לקורבן נזק נורא. הנזק הזה מתבטא בכך ש"כאשר אני מת, נשלל ממני כל ערכו של עתידי": נגזלים ממני כל "החוויות, הפעילויות, המיזמים וההנאות" שהיו מנת חלקי במקרה אחר.{{הערה|1=Marquis 1989: 189-190}} לכן, אם לישות כלשהי יש עתיד רב ערך לפניה – "עתיד כמו שלנו" – הרי להרוג את הישות הזו יגרום לה נזק חמור ולכן יהיה אסור באופן חמור.{{הערה|1=ראו שם, 192}} משום כך "רובן המכריע של ההפלות המכוונות הן בלתי מוסריות באופן חמור... באותה קטגוריה של הריגת אדם מבוגר נורמלי".{{הערה|1=ראו שם, 183}} {{ש}}
אחת ההשלכות של הטיעון הזה הוא שהפלה אסורה בכל אותם מקרים שבהם אסור יהיה להרוג ילד או מבוגר בעל עתיד מאותו סוג של עתיד העובר. לכן אם, לדוגמה, מקובל עלינו שהמתת-חסד של חולים שעתידם מלא בכאב גופני עז מותרת מבחינה מוסרית, הפלה של עוברים שעתידם מלא בכאב גופני עז תהיה גם היא מותרת. אבל לא נוכל לטעון, למשל, שמותר להפיל עובר שעתיד לגדול במשפחה שבה לא תוענק לו אהבה, משום שלא מקובל עלינו שמותר להרוג ילד בן חמש שנשקף לו עתיד כזה. מצד שני, אם מותר להרוג אדם או ילד מתוך הגנה עצמית, מותר להרוג גם עובר אם הוא מהווה סכנה לחיינו.
לטיעונו של מרקוויס קמו כמה התנגדויות. {{ש}}