היבטים מוסריים של הפלות מלאכותיות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 60:
אחת ההשלכות של הטיעון הזה הוא שהפלה אסורה בכל אותם מקרים שבהם אסור יהיה להרוג ילד או מבוגר בעל עתיד מאותו סוג של עתיד העובר. לכן אם, לדוגמה, מקובל עלינו שהמתת-חסד של חולים שעתידם מלא בכאב גופני עז מותרת מבחינה מוסרית, הפלה של עוברים שעתידם מלא בכאב גופני עז תהיה גם היא מותרת. אבל לא נוכל לטעון, למשל, שמותר להפיל עובר שעתיד לגדול במשפחה שבה לא תוענק לו אהבה, משום שלא מקובל עלינו שמותר להרוג ילד בן חמש שנשקף לו עתיד כזה. מצד שני, אם מותר להרוג אדם או ילד מתוך הגנה עצמית, מותר להרוג גם עובר אם הוא מהווה סכנה לחיינו.
לטיעונו של מרקוויס קמו כמה התנגדויות. {{ש}}
'''התנגדות אמצעי-המניעה''' אומרת שאם טיעונו של מרקוויס נכון, כי אז, מאחר שלתאי זרע וביצית יש עתיד כמו שלנו, שימוש באמצעי מניעה הוא גרוע כמו רצח; אבל המסקנה הזו, כך נטען, היא אבסורדית: אפילו המאמינים בכך שאמצעי מניעה אינם מוסריים, לא חושבים שהם גרועים כמו רצח. אחת התשובות להתנגדות הזו{{הערה|1=Stone 1987: 816-817; cf Marquis 1989: 201-202}} היא שלא הזרע, לא הביצית ולא שילוב כלשהו שלהם יזכו מתישהו כשלעצמם לעתיד בעל ערך. הדבר שעתיד להתנסות בחוויות, פעילויות, יוזמות והנאות בעלי ערך הוא ישות חדשה, אורגניזם חדש, המתחיל להתקיים רק בהפריה או מיד לאחריה; זהו העובר, ורק לו יש "עתיד כמו שלנו".
כפי שממחישה התשובה הזו, לטיעונו של מרקוויס נחוץ שהדבר שלימים ייהנה מחוויות ופעילויות בעלות ערך יהיה אותה הישות, אותו אורגניזם ביולוגי, כמו העובר.{{הערה|1=הטיעון הזה, המכונה "אנימליזם" משום שהוא מניח כי בני האדם הם במהותם בעלי חיים, ולא פרסונות במשמעות שנתן לוק למילה או "נפש בלבוש גוף", מוצג ומנומק בתוך Olson, 1997.}} {{ש}}
'''התנגדות הזהות''' דוחה את ההנחה הזו. לפי כמה תיאוריות בנוגע לזהות האישית (הנובעות בדרך כלל מניסויימ[[ניסוי מחשבה|ניסויי-מחשבה]] על [[השתלת מוח]]), כל אחד מאיתנו אינו אורגניזם ביולוגי אלא נפש או פרסונה בלבוש גוף, המתחילה להתקיים כאשר המוח מניב יכולות פסיכולוגיות מפותחות כאלה ואחרות. אם תיאוריות כאלו נכונות, הטיעון של מרקוויס נכשל: העובר, שאין לו היכולות הפסיכולוגיות הרלוונטיות, אינו ניחן בעצמו בעתיד בעל ערך; יש לו רק הפוטנציאל להנביע ישות אחרת, נפש או פרסונה בלבוש גוף, והיא זו שיהיה לה עתיד בעל ערך. תקפות הטיעון של מרקוויס תלויה אפוא באופן שבו אנו מעדיפים לתאר את הזהות האישית.{{ש}}
'''התנגדות האינטרסים''' טוענת שמה שהופך את הרצח לאסור איננו רק שלילת העתיד רב-הערך, אלא שלילתו של עתיד שלאדם יש בו אינטרס. לעובר אין שום עניין מודע בעתיד, ולכן, לפי ההתנגדות הזו, לא אסור להרוג אותו. מנגד, מגיני הטיעון של מרקוויס יכולים להביא כדוגמה נגדית נערה מתבגרת אובדנית, שאין לה עניין בעתידה, ואף על פי כן אסור לרצוח אותה.{{הערה|1=Marquis 1989: 198}} אם ישיבו על כך המתנגדים שיכול להיות לאדם אינטרס בעתידו גם בלי להתעניין בו, יוכל הדוגל בטיעונו של מרקוויס להשיב שאמירה זו חלה גם על העובר.{{הערה|1=Stone 1994: 282 n. 4}} בדומה לכך, אם יטען המתנגד שהדבר החיוני הוא שיהיה לאדם עתיד בעל ערך שאותו הוא יבקש, בתנאים אידיאליים לשמר (בין שהוא מבקש בפועל לשמר אותו ובין שלא),{{הערה|1=Boonin 2003: 70-85}} יוכל התומך להשיב שאין סיבה לחשוב שהעובר, בתנאים אידיאליים, לא היה רוצה לשמר את עתידו. {{ש}}
'''התנגדות השוויון''' מצביעה על כך שטיעונו של מרקוויס מוביל לאי-שוויון שאינו מתקבל על הדעת.{{הערה|1=Paske 1998: 365; Stretton 2004: 250-260}} אם, כדברי מרקוויס, הריגה אסורה משום שהיא שוללת מן הקורבן את עתידו רב הערך, כי אז, משום שלא כל העתידים שווים (לילד בן 9 יש עתיד ארוך בהרבה משל קשיש בן 99; עתידו של אדם אמיד מכיל פחות כאב וסבל מעתידו של אדם במצוי במצוקה כלכלית קשה, וכדומה), מעשי רצח מסוימים יהיו גרועים יותר מאחרים. אבל מאחר שרוב בני האדם מסכימים, אינטואיטיבית, שכל מעשי הרצח אסורים במידה שווה, טיעונו של מרקוויס בהכרח שגוי. כמה הוגים הגיעו למסקנה שהריגה אסורה לא בגלל הנזק שהיא גורמת לקורבן (כיוון שהנזק הזה שונה במידה רבה מאדם לאדם), אלא משום שהיא מפירה הערך הסגולי או את האיש-ות של הקורבן.{{הערה|1=לדוגמה, McMahan 2002: 240-265}} מכל מקום, גם טיעונים כאלה פגיעים להתנגדות השוויון.{{הערה|1=McMahan 2002: 247-248}} {{ש}}
'''התנגדות המקושרות הפסיכולוגית''' טוענת שישות יכולה להינזק משלילתו של עתיד בעל ערך רק אם יש מספיק קשרים פסיכולוגיים – מספיק התאמות או רצפים של זיכרון, אמונה, רצון וכן הלאה – בין הישות כפי שהיא עכשיו לבין הישות כפי שהיא תהיה בבוא העתיד רב-הערך הזה.{{הערה|1=McInerney 1990; McMahan 2002: 271; Stretton 2004: 171-179}} מאחר שאין כמעט קשרים פסיכולוגיים בין העובר לבין האדם שלעתיד, אפשר להסיק ששלילת עתידו אינה גורמת לו נזק חמור (ולכן אינה אסורה איסור חמור). ההגנה על התנגדות כזו צפויה להתבסס על ניסויי מחשבה הכרוכים, כמו אלה של הזהות האישית, בהחלפת מוח או גזע-מוח, ושעלולים לעורר הסתייגות ופקפוק בקרב חלק מהקוראים.
 
==טיעוני הזכויות הגופניות==