איסור הלנת המת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניסוח, הגהה, ויקיזציה |
|||
שורה 9:
|ספרות הלכתית נוספת=
|שם=}}
'''איסור הלנת המת''' הוא [[מצוות לא תעשה]] [[מהתורה]] על עיכוב [[קבורה (יהדות)|קבורת]] המת. [[פרשנות הפשט למקרא|פשט המקרא]] אמנם מתייחס ל[[מיתת בית דין|הרוגי בית דין]], אולם ה[[משנה]] בסנהדרין ({{משנה|סנהדרין|ו
==מקור האיסור==
מקור האיסור מסתמך על פסוק ב[[ספר דברים]] (
{{ציטוט|תוכן=וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת, וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ. לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי, וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.}}
אף שלפי [[רש"י]] המצווה היא רק
==טעם המצווה==
שורה 24:
==שמירת האיסור==
בשנת [[1772]], [[פרידריך השני, דוכס מקלנבורג-שוורין]] הוציא הוראה, לפיה אסור לקבור אף אדם עד שיעברו שלושה ימים מ[[יום המיתה|יום מותו]] (מחשש
כיום, לעיתים דוחים את ה[[קבורה (יהדות)|קבורה]] ביום או יותר, על מנת לאפשר השתתפות ציבור בהלוויה, או לאפשר את השתתפותם של קרובים שנמצאים במקומות רחוקים. אולם ב[[ירושלים]] נהוג לקבור כל מת ביום מותו, אף בשעות מאוחרות בלילה, ולא לדחות את קבורת הנפטרים מעבר ליום מותם. אולם לעיתים כן דוחים את הלוויתם של אישים חשובים גם בירושלים, כדוגמת הלוויתם של [[רב]]נים מפורסמים, על מנת לאפשר הלוויה מכובדת ורבת משתתפים. מנהג זה הוא אחד מ[[ירושלים בהלכה|המנהגים המיוחדים לירושלים]], ומקורו בהלכה מיוחדת שתוקפה ככל הנראה הוא ל[[העיר העתיקה|ירושלים שבין החומות]].
| |||