הקרב על הבליטה – הבדלי גרסאות

עד ראשית ספטמבר [[1944]] שחררו צבאות בעלות הברית כמעט את כל שטח צרפת, חדרו ל[[בלגיה]], והגיעו סמוך לגבולות [[גרמניה]]. אולם ההתקדמות המהירה של כוחות בעלות הברית יצרה בעיות [[לוגיסטיקה|לוגיסטיות]] קשות, וגרמה למתיחת יתר של קווי האספקה שלהם. בראשית ספטמבר פעלו כוחות החלוץ של בעלות הברית בעומק של יותר מחמש מאות קילומטרים מבסיסי האספקה העיקריים שלהם, ה[[נמל]]ים המלאכותיים בחופי נורמנדי ונמל [[שרבור]]. אף על פי שנמל [[אנטוורפן]] נכבש בשלמותו על ידי כוחות החלוץ של [[קבוצת הארמיות ה-21|קבוצת הארמיות ה־21]] כבר ב־[[4 בספטמבר]], לא ניתן היה להשתמש בו בטרם יסולקו הגרמנים מהאיים ששלטו על שפך נהר [[סכלדה]], שהוביל אליו. הפיקוד העליון של בעלות הברית נכשל בהבנת החשיבות של פתיחת הנמל לקבלת אספקה, ולא מיהר להפנות כוחות לטיהור שפך הסכלדה{{הערה|רוברטס, אנדרו. '''סערת מלחמה''', הוצאת [[כנרת זמורה ביתן]] – [[דביר (הוצאת ספרים)|דביר]], [[2011]]. עמ' 442}}. כתוצאה מכך נפתח נמל אנטוורפן לשימוש רק ב־[[28 בנובמבר]] 1944 ועדיין היה רחוק מניצול מלוא היכולות שלו. בנוסף לכך, ההפצצות הכבדות של מטוסי בעלות הברית לפני הפלישה לנורמנדי, החריבו כליל את רשת מסילות הברזל בצרפת, שכעת הייתה זקוקה לשיקום נרחב.

 

 

בתחילת ספטמבר אישר אייזנהאואר את תוכניתו השאפתנית של מונטגומרי שנודעה כ[[מבצע מרקט גארדן]], לביסוס ראש־גשר מעבר ל[[ריין]] התחתון, כדי לסייע לכוחות היבשה לכתר את הרוהר מצפון, ולאגף את [[קו זיגפריד]]. המבצע כשל בהשגת מטרותיו וכילה משאבים יקרי־ערך של בעלות הברית ובעיקר דלק, בדיוק בשעה ש[[הארמייה השלישית של ארצות הברית|הארמייה השלישית]] של פטון התקדמה לעבר הריין ונתקלה בהתנגדות קלה, אך המחסור בדלק – שהיה צורך להובילו מאות קילומטרים מנמל שרבור – בלם את התקדמותה. באמצע חודש ספטמבר נעצרה ההתקדמות של בעלות הברית ליד קו זיגפריד (החומה המערבית) בצפון ובנהר ה[[מוזל]] בדרום. לאחר הכישלון במבצע מרקט גארדן, הסיכויים הטובים ביותר לפריצה לתוך שטח גרמניה היו סביב העיר הגרמנית [[אאכן]] והיערות של הארדנים בגבול [[לוקסמבורג]]־[[בלגיה]] וגרמניה. במהלך ספטמבר לא היו הגרמנים מסוגלים להגן על האזור כראוי, אך הפיקוד העליון של בעלות הברית שלל אפשרות זו בשל התפיסה כי אזור הארדנים המיוער איננו מטרה מבצעית נוחה לתקיפה. במקום זאת העדיפו לתקוף את אאכן (בצפון) ישירות ואת [[יער הירטגן]] (בדרום){{הערה| הסטינגס, מקס. '''ארמגדון, הקרב על גרמניה 1945-1944''', הוצאת דביר, [[2007]]. עמ' 118}}, אולם הצורך באספקה ליחידות הקדמיות של בעלות הברית מנע אפשרות לפתוח במתקפה נרחבת נוספת{{הערה|הסטינגס, עמ' 108}}.