שולמית שחר – הבדלי גרסאות

הספר התפרסם ב-1995 בהוצאת דביר. קיימת כיום אידיאליזציה של היחס לאנשים הזקנים בעבר. אולם ממחקרה של שחר מסתבר שהיחס לזקן ותדמיתו לא היו חד משמעיים ב[[מערב אירופה]] של ימי הביניים. לצד תדמית הזקן בעל הניסיון והחכם שחובת הצעירים לכבדו קיימת גם תדמית הזקן הנלעג, והטרדן שכל חוכמתו אבדה לו ושב להיות כילד. קיימת כיום גם הדעה שכל הזקנים טופלו על ידי צאצאיהם במסגרת משפחה מורחבת, ולא היא. בדרוםב[[דרום אירופה]] (ספרד, דרום איטליה וסיציליה) אכן מקובל היה ששלושה דורות יחיו תחת קורת גג אחת וזקן המשפחה שמר על סמכותו עד מותו. אולם בצפון אירופה קיימים היו הסדרים שונים אחרים בכל השכבות החברתיות. מהמחקר עולה בבירור שבניגוד לדיעה הרווחת שאנשים נחשבו בימי ביניים לזקנים בגיל 40, הרי שלמעשה אדם נחשב לזקן בגיל 60–70. אחוז הזקנים באוכלוסייה ללא ספק היה נמוך בהרבה מאשר בחברה המערבית של [[המאה ה-21]], אולם גם אז היו אנשים שהגיעו לזקנה מופלגת. הספר תורגם לאנגלית.