הברית החדשה – הבדלי גרסאות

בין [[390]] ל [[405]] לספירה, תרגם [[הירונימוס]] את כל כתבי הקודש העבריים והנוצריים ל[[לטינית]]. מעברית או מארמית (ספרי "הברית הישנה") ומיוונית ("הברית החדשה"). זהו התרגום השלם הראשון של התנ״ך והברית החדשה ללטינית והוא מכונה ״[[וולגטה]]״. ב-1534 [[תרגום התנ"ך של לותר|תרגם]] [[מרטין לותר]] את כתבי הקודש של הנצרות ל[[גרמנית]]. זה היה אחד הגורמים לפילוג בין הקתולים לפרוטסטנטים, [[ועידת טרנטו|ובתגובה קיבעה הכנסייה הקתולית]] את תרגום ה[[וולגטה]] של [[הירונימוס]] כנוסח המוכר והרשמי.

במאה ה-20 גברה בקהילות הקתוליות המגמה של תרגום כתבי הקודש הנוצריים והתפילות הנוצריות לשפות המדוברות, עד שב[[מועצת הוותיקן השנייה]], ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]], בוטל החיוב לצטט את כתבי הקודש בלטינית.

במאתיים השנים הראשונות של הנצרות נוספו ונגרעו ספרים מהקאנון של הברית החדשה. כך: [[קלמנס הראשון]] ציין שמונה ספרים מהברית החדשה,; [[איגנטיוס מאנטיוכיה]] הכיר שבעה ספרים,; הבישוף [[פוליקרפוס]] הזכיר 15 ספרים,; [[אירנאוס]], תלמידו של פוליקרפוס, הזכיר 21 ספרים,; [[היפוליטוס הרומי]] מנה כ־22 ספרים,; ובמספר ועידות כנסייתיות במאות השלישית והרביעית נקבע כי מספר הספרים הנכללים בקאנון יהיה 27.