המניפסטים הסוריאליסטים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏המניפסטים הראשונים: ביטול רווחים וקישורים כפולים
שורה 5:
עד לשנת 1924, נוצרו שתי קבוצות סוריאליסטיות יריבות. כל קבוצה טענה שהיא ממשיכת המהפכה של [[גיום אפולינר]]. קבוצה אחת, בראשות [[איוואן גול]], כללה את פייר אלברט-ביורט, פול דרמה, סלין אנאולד, [[פרנסיס פיקבייה]], [[טריסטן צארה]], ג'וזפה אונגרטי, פייר רוורדי, מרסל ארנלד, ג'וזף דלטי, ז'ן פנלבה ו[[רובר דלונה]], בין היתר.<ref name="Durozoi">[http://www.press.uchicago.edu/Misc/Chicago/174115.html Gérard Durozoi, ''An excerpt from History of the Surrealist Movement'', Chapter Two, 1924-1929, ''Salvation for Us Is Nowhere'', translated by Alison Anderson, University of Chicago Press, pp. 63-74, 2002] </ref>
 
הקבוצה השנייה, בראשות אנדרה ברטון, כללה בין היתר את [[לואי אראגון]], רובר דסנוס, פול אלואר, ז'אק ברון, ז'אק-אנדרה בופארד, ז'אן קריב, רנה קרביל וז'ורז' מלקין. <ref>André Breton, ''Manifestoes of Surrealism'', transl. Richard Seaver and Helen R. Lane (Ann Arbor, 1971), p. 26.</ref>
 
איוון גול פרסם את "מניפסט הסוריאליזם" (''Manifeste du surréalisme'') ב-1 באוקטובר 1924, בגיליון הראשון והיחיד של ''Surréalisme''<ref name="Surréalisme">[http://bluemountain.princeton.edu/bluemtn/cgi-bin/bluemtn?a=d&d=bmtnaaj19241001-01&e=-------en-20--1--txt-txIN-------# Surréalisme, ''Manifeste du surréalisme'', Volume 1, Number 1, 1 October 1924, Blue Mountain Project]</ref>, שבועיים לפני יציאתו לאור של מניפסט הסוריאלזם שפרסם ברטון ב-15 באוקטובר 1924 ב-Éditions du Sagittaire.
 
גול וברטון התעמתו בגלוי, בנקודה אחת ממש נלחמו, בקומדי דה שאנז אליזה,<ref name="Durozoi">[http://www.press.uchicago.edu/Misc/Chicago/174115.html Gérard Durozoi, ''An excerpt from History of the Surrealist Movement'', Chapter Two, 1924-1929, ''Salvation for Us Is Nowhere'', translated by Alison Anderson, University of Chicago Press, pp. 63-74, 2002] </ref> על זכויות המונח סוריאליזם. בסופו של דבר, ברטון ניצח בקרב באמצעות עליונות טקטית ומספרית. <ref>[http://www.surrealismcentre.ac.uk/papersofsurrealism/journal2/acrobat_files/witkovsky_article.pdf Matthew S. Witkovsky, ''Surrealism in the Plural: Guillaume Apollinaire, Ivan Goll and Devětsil in the 1920s'', 2004]</ref> <ref>[https://books.google.com/books?id=ERMoAyKPKqsC&pg=PA8&lpg=PA8&dq=the+first+surrealist+manifesto,+Yvan+goll&source=bl&ots=94SYMJKyYC&sig=KZ_qpGtTeFPHpwR1eRcbfTaH2v4&hl=en&sa=X&ei=9qcCVbbiD-bY7Abg5YHwDA&ved=0CEMQ6AEwBQ#v=onepage&q=the%20first%20surrealist%20manifesto%2C%20Yvan%20goll&f=false Eric Robertson, Robert Vilain, ''Yvan Goll - Claire Goll: Texts and Contexts'', Rodopi, 1997] {{ISBN|0854571833}}</ref> אף על פי שהמריבה על קדמת הסוריאליזם הסתיימה בניצחון ברטון, ההיסטוריה של הסוריאליזם מאותו רגע תישאר מסומנת על ידי שברים, התפטרות והוצאה להורג מהדהדת, כאשר לכל סוריאליסט יש השקפה משלהם על הנושא ואת המטרות, ומקבל פחות או יותר את ההגדרות שנקבעו על ידי אנדרה ברטון. <ref>[http://www.lettresvolees.fr/eluard/surrealisme.html Man Ray / Paul Eluard - Les Mains libres (1937) - Qu'est-ce que le surréalisme ?]</ref> <ref>[https://books.google.com/books?id=01gJAajH9m0C&pg=PA472&lpg=PA472&dq=manifeste+du+surréalisme,+%22La+réalité+est+la+base+de+tout+grand+art%22&source=bl&ots=P1slHkxD-0&sig=QJIRrKif8pu2n-gvqJonYMejpkc&hl=en&sa=X&ei=A5ACVeewLcGS7AbIoIDwDQ&ved=0CD4Q6AEwBA#v=onepage&q=manifeste%20du%20surréalisme%2C%20%22La%20réalité%20est%20la%20base%20de%20tout%20grand%20art%22&f=false Denis Vigneron, ''La création artistique espagnole à l'épreuve de la modernité esthétique européenne, 1898-1931'', Editions Publibook, 2009] {{ISBN|2748348346}}</ref>
 
== ברטון ==
שורה 30:
הטקסט מסתיים בטענה שהפעילות הסוריאליסטית אינה מקבעת שום תוכנית קבועה או דפוס קונבנציונלי, וכי הסוריאליסטים הם בסופו של דבר נונ-קונפורמיסטים.
 
המניפסט כינה את המשתתפים הבאים, בין היתר, כמשתתפים בתנועה הסוריאליסטית: [[לואי אראגון|לואיס אראגון]], [[אנדרה ברטון]], רובר דסנוס, פול אלואר, ז'אק ברון, ז'אק-אנדרה בופארד, ז'אן קריב, רנה קריבל וג'ורג 'מלקין . <ref>'André Breton, ''Manifestoes of Surrealism'', transl. Richard Seaver and Helen R. Lane (Ann Arbor, 1971), p. 26.</ref>
 
== מניפסט שלישי ==
ב -1929 ביקש ברטון מהסוריאליסטים להעריך את "מידת הכשירות המוסרית" שלהם, ויחד עם חידודים תאורטיים אחרים הנפיקו את המניפסט השני של הסוריאליזם. המניפסט הוחרם על ידי סוריאליסטים שלא רצו להתחייב ל[[פעולה קולקטיבית]] בהם: בארון, דסנוס, בופארד, מישל ליריס, [[רמון קנו]], [[ז'אק פרוור]] ו[[אנדרה מסון]]. בהדפסה נוספת שהודפסה עם שחרורו של המניפסט, חתמו סוריאליסטים שנותרו נאמנים לברטון והחליטו להשתתף בפרסום חדש שכותרתו " סוריאליזם בשירות המהפכה". המשתתפים, כללו את מקסים אלכסנדר, [[לואי אראגון]], ג'ו בוסקה, [[לואיס בוניואל]], רנה צ'אר, רנה קריבל, [[סלבדור דאלי]], פול אלואר, [[מקס ארנסט]], מרסל פוריה, קמיל גומאנס, פול נוגה, בנג'מין פר, פרנסיס פונג, מרקו ריסטיץ', ז'ורז' סאדול, איב טאנגי, אנדרה תירון, [[טריסטן צארה]] ואלברט ולנטין.<ref>Gérard Durozoi, History of the Surrealist Movement, transl. Alison Anderson (Chicago, 2002), p. 193.</ref>
 
ההשלכתם של דסנוס ואחרים הושלכו על ידי ברטון הובילה להיווצרת כתבי העת, בעריכת ז'ורז' בטאיי, שהמטריאליזם האנטי-אידיאליסטי שלהם יצר סוריאליזם ההיברידי שחשף את האינסטינקטים הבסיסיים של בני האדם.<ref name="grove">[[Dawn Adès]], with Matthew Gale: "Surrealism", ''The Oxford Companion to Western Art''. Ed. Hugh Brigstocke. Oxford University Press, 2001. Grove Art Online. Oxford University Press, 2007. Accessed March 15, 2007, http://www.groveart.com/</ref><ref name="pompidou">[http://www.cnac-gp.fr/education/ressources/ENS-Surrealistart-EN/ENS-Surrealistart-EN.htm Surrealist Art] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20120918070327/http://www.cnac-gp.fr/education/ressources/ENS-Surrealistart-EN/ENS-Surrealistart-EN.htm|date=2012-09-18}} from [[מרכז ז'ורז' פומפידו|Centre Pompidou]]. Accessed March 20, 2007</ref>