בילירובין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Mayaharran (שיחה | תרומות)
מ תקלדה
מ הוספת קישור לתסחיף ריאתי
שורה 26:
רמות הבילירובין באופן כללי בגוף אינן אמורות לעלות מעל 1 מ"ג לד"ל.
 
במידה ורמות הבילירובין הן עד 6 מ"ג לד"ל (צהבת קלה) ופחות מ-20% מהבילירובין האמור הוא בילירובין ישיר, הרי שרוב הסיכויים שמדובר ב[[תסמונת גילברט]] או בצהבת הנגרמת כתוצאה מ[[המוליזה]]. מצבים נוספים כוללים, למשל, בעיה בייצור תאי דם אדומים, ספיגה של [[המטומה]] גדולה, [[תסחיף ריאתי]] עם אוטם, תסמונות נדירות כגון [[תסמונת קריגלר נג'ר|קריגלר נג'ר]], צהבת של היילוד ושאנטים. מאחר שמצבים אלו כולם קשורים בעליה בבילירובין לא ישיר, שאינו מסיס במים, הרי שאצל חולים אלו לא נמצא בילירובין בשתן, ולכן אחת מהדרכים להעריך מצבים אלו תהיה בדיקה בשתן של בילירובין.
 
עליה בבילירובין ישיר אופיינית מאוד למחלות כבד או דרכי המרה. יש לחשוד בפגיעה כבדית או בחסימת דרכי מרה כאשר יותר מ-50% מהבילירובין הכללי הוא בילירובין ישיר. חסימה של דרכי מרה כתוצאה [[אבני כיס מרה|מאבני מרה]] לרוב גורמת לעליה בבילירובין שאינה משמעותית- לרוב מתחת ל-6 מ"ג לד"ל היות שמרבית הפעמים החסימה אינה מלאה ובילירובין ישיר מופרש בשתן. רמות בילירובין אשר גבוהות מ-25 מ"ג לד"ל לרוב מרמזות על כולסטאזיס (עימדון) של דרכי המרה התוך כבדיות.