הבדלים בין גרסאות בדף "ירידת מים"

נוספו 4 בתים ,  לפני שנתיים
מ
הוספת קישור לדלקת מעי נמקית
מ (שוחזר מעריכות של אמירוסאן (שיחה) לעריכה האחרונה של Ovedc)
מ (הוספת קישור לדלקת מעי נמקית)
*'''שבוע 37 ומעלה''' (נקרא גם term pregnancy) - הטיפול יכול להיות מעקב עד להגעת האישה לשלב הלידה הספונטני, או לחלופין התערבות מיילדותית ומתן [[אוקסיטוצין]] (פיטוצין). מתן פיטוצין מותווה במקרים של ירידת מים הנמשכת במשך 6–12 שעות ללא התקדמות בלידה עצמה, וזאת כדי למנוע סיבוכים הקשורים בזיהום.
*'''מעל שבוע 34''' - יהיה ניהול הטיפול דומה להריון שלאחר שבוע 37, היות שלא הוכח שמתן אנטיביוטיקה, סטרואידים או תרופות לעיכוב צירים ([[טוקוליטיקה]]) יכולות לשפר את התוצאה הרפואית במצבים אלו.
*'''בין השבועות 24 ל-32''' - קיימת חשיבות בהארכת משך ההריון על מנת לאפשר לעובר השגת בשלות ריאתית ופיזיולוגית. במצבים אלו, לאחר שנשלל זיהום רחמי, שני הטיפול העיקריים הם מתן אנטיביוטיקה, טוקוליטיקה ומתן סטרואידים. הטיפול האנטיביוטי הוכח כטיפול משמעותי אשר מאריך את הזמן מפקיעת הקרומים ועד ללידה עצמה (בניגוד למצבים של [[לידה מוקדמת]] ללא פקיעת קרומים, בהם אנטיביוטיקה לא הוכחה כיעילה). מתן סטרואידים (צלסטון) הוא טיפול מקובל לצורך השגת בשלות ריאתית- טרם שבוע 32. סטרואידים הראו הפחתת שיעור מצוקה נשימתית אצל הילוד, [[דלקת מעי נמקית]] ודימום תוך מוחי. טיפול טוקוליטי על ידי תרופות לעיכוב צירים הוא קונטרווורסלי. אם ניתן, אזי רק למשך 48 שעות ולצורך פתיחת חלון הזמן למתן צלסטון.
*'''שבוע ההריון הוא בין שבוע 32 לשבוע 34''' - קיימת מחלוקת בחלק מן המקרים. מצד אחד, לעיתים קיימת חוסר בשלות ריאתית, מצד שני- סיכויי ההישרדות של העובר מחוץ לרחם הם גבוהים. חלק מהמחקרים מצאו תועלת בטיפול שמרני והארכת ההריון, וחלק מצאו כי טיפול בהארכת ההריון הביא לעליה בשכיחות זיהומים. על כן, כיום מקובל להעריך את מידת הבשלות הריאתית, ואם קיימת בשלות יש לצפות ללידה ללא הארכת ההריון. אם אין בשלות ריאתית עדיין, יש לתת טיפול אנטיביוטי וטיפול סטרואידי.
*'''שבוע ההריון צעיר מאוד''' - הסיכוי לעובר בר חיות נע בין 15% ל-50% כתלות בשבוע עצמו. על האישה להיות מיודעת לכך שהסיכון לזיהום מי שפיר, אם תחליט לשמור על ההריון, גבוה יחסית (30%).