ביהביוריזם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←ביקורות על הביהביוריזם: תקלדה |
|||
שורה 131:
לפי החוקר ניל מילר {{אנ|Neal E. Miller}}, שורש הבעיה בביהוויוריזם טמון בחוסר הנכונות לקבל אמצעים מתווכים להתנהגות. מכך מתחייב כי אם מופיעות תגובות מסויימות לפעולה הפעולה עצמה חייבת לגרור אותם באופן ישיר. לדוגמה אירוע מפחיד גורם לנו '''גם''' להרגיש, ו'''גם''' להתנהג בדרך מסוימת ואין הפחד גורם לנו להרגיש. לפי מילר הנחה זו גוררת סיבוך מיותר של תיאור הנתונים המתקבלים מתצפיות. על מנת להבהיר זאת השתמש מילר במשל על חולדה, אשר בלחיצת דוושה היא מקבל מים. קל לראות כי קצב הלחיצות משתנה בהתאם לחסך החולה במים, אך גם נצפה בשינוי כתגובה להאכלה במזון יבש או בהזרקת מים ישירות למערכת הדם של החולדה. בנוסף לזאת את התנהגות החולדה ניתן למדוד בעוד דרכים מלבד קצב הלחיצות. לדוגמא אפשר למדוד את כמות המים שהיא שותה וכן את נכונותה לשתות מים מרים. כדי להסביר מערכת גירוי תגובה זו לפי הנחות הביהביוריזם יש צורך בקשירת קשר סיבתי ישיר בין כל גירוי לכל תגובה כך שסה"כ ימצאו תשעה קשרים, בעוד שלפי הנחת גורם מתווך כמו צמא, יש צורך בקשירת שלושת הגירויים אליו מכיוון אחד וקשירת שלוש התגובות מכיוון שני , סה"כ שישה קשרים. ולכן כפועל יוצא מהנחות הפרדיגמה המדעית מסיים מילר במסקנה כי יש להעדיף את התיאוריה פשוטה יותר המניחה גורמים מתווכים{{הערה|Miller, N. E. (1959). Liberalization of basic SR concepts: Extensions to conflict behavior, motivation and social learning. Psychology: A study of a science, Study, 2, 196-292.}}.
אחת הביקורות המפורסמות מבוססת על מחקר חלוצי של החוקר [[אדוארד טולמן]], אשר הראה כי עכברים יכולים ללמוד צורת מבוך אף אם אין שום תגובה חיובית או שלילית ישירה אשר מכווינה את הלמידה שלהם. דבר המעיד על גורם מתווך המייצג את המבוך במוח העכברים הסותר את הגישה הביהביוריסטית. בניסוי של טולמן היו שתי קבוצות עכברים אשר הסתובבו במבוך במשך תשעה ימים, כאשר במבוך הוצבה תיבת מטרה אשר יכלו הנסיינים לשים בה אוכל. העכברים חולקו לשתי קבוצות קבוצת עכברים אחת שוטטה במשך ששת הימים הראשונים במבוך, ורק בימים שבע עד תשע הוצב בתיבת המטרה אוכל. לקבוצת העכברים השנייה ניתן כל יום האוכל בתיבת המטרה, כאשר כל יום הזמן שלקח לעכברים אלו להגיע לתיבה התקצר באופן מתון. טולמן הראה כי ביום השמיני התקצר הזמן שלקח לעכברים של קבוצה אחת בצורה דרסטית, וביום התשיעי הזמן שלקח לכל אחת מן הקבוצות להגיע לתיבה השתווה. מכך הסיק טולמן כי שבזמן השוטטות למדו העכברים את מבנה המבוך, כך שיצרו ייצוג מנטלי למבוך עצמו{{הערה|Tolman, E. C., & Honzik, C. H. (1930). Introduction and removal of reward, and maze performance in rats. University of California publications in psychology.}}.
כמו כן נאמר כי:▼
▲כמו כן נאמר כי:
1."הביהביוריזם מתעלם מן הרגשות, התודעה, המצבים הנפשיים."
| |||