הבדלים בין גרסאות בדף "קרבות מלכיה"

הוסרו 67 בתים ,  לפני 8 חודשים
מ
קידוד קישורים, קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים
מ (קידוד קישורים, קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים)
 
==רקע==
לקראת הקמת מדינת ישראל נערכו צבאות מדינות ערב לפלישה. עד סוף שנות ה-90 היה מקובל לחשוב כי
צבא לבנון בצירוף כוחות בפיקוד [[אדיב שישכלי]] מ[[צבא ההצלה]] של [[פאוזי קאוקג'י]] התכוננו לחבור ל[[צבא סוריה]] שממזרח ובתנועת מלקחיים לנתק את [[אצבע הגליל]] משטחי מדינת ישראל, ולצורך כך החלו להיערך ממערב לכפרים מאליכייה וקדס.
 
מטרות צבא לבנון היו אם כן הגנתיות, לא היה בכוונתו לפלוש, וכוחותיו הסדירים כלל לא היו באזור, למעט יחידת שריוניות וארטילריה שסופחו שבועות קודם לכן למפקדת "צבא ההצלה".
 
המחקרים החדישים של גיא מעיין, ראובן ארליך ו[[אברהם סלע]] מקובלים כיום בחקר מלחמת העצמאות, הן על היסטוריונים חדשים והן על מתנגדיהם.{{הערה|1=[[בני מוריס]], 1948: '''תולדות המלחמה הערבית-הישראלית הראשונה''', תל אביב, 2010, עמ' 286-284; [[יואב גלבר]], '''קוממיות ונכבה''', תל אביב, 2004, עמ' 212-210.}} כיום שוררת הסכמה כללית ונדירה למדי בין כל האסכולות המחקריות שצבא לבנון לא פלש ב-15 במאי, וכי גדוד הפלמ"ח נתקל במלכיה ביחידות של צבא ההצלה. מקור הטעות בזיהוי היה בגיחת סיור מוטסת שביצע ב-14 במאי ירוחם כהן, הקמ"ן של חטיבת יפתח, שזיהה את החטיבה הסורית באזור בנת ג'ביל, אך היה חסר את המידע לפיו היא נסוגה זמן קצר לאחר מכן לגזרת צמח-דגניה. עוד עניין שתרם לבלבול היה פעילותה של יחידה לבנונית מצבא ההצלה בגזרה.{{הערה|1=מעיין וארליך, עמ' 111-110.}}
 
גם ההיסטוריון [[מרדכי בר-און]] מודה כי "לבנון נתנה גיבוי מינהלי ולעיתים סיוע בארטילריה ובשריון לצבא ההצלה הערבי בגליל, אך אין לדבר על 'פלישת לבנון' לארץ.{{הערה|1=מרדכי בר-און, [http://humanities1.tau.ac.il/zionism/images/stories/Israel20_BarOn.pdf יחסי כוחות במציאות קרבית ומיתוס 'דוד מול גולית' במלחמת העצמאות], '''ישראל''', 20 (2010) עמ' 131, הערה 75.}}
 
==קרב מלכיה הראשון==
=== הכנות===
כהכנה ל[[מבצע יפתח]] הוקמה [[חטיבת יפתח]] מגדודי [[הפלמ"ח]] הראשון והשלישי, החטיבה ישבה במחנה פילון שליד [[ראש פינה]]. בשלבי המבצע האחרונים תוכנן להשתלט על [[הרי נפתלי]], לתפוס את מלכיה ואת המחנה הצבאי הסמוך לה כדי שתשמש עמדה קדמית למקרה של פלישה לבנונית, ולתפוס את [[מצודת כ"ח|משטרת נבי יושע]] כדי למנוע את ניתוקם של היישובים [[רמות נפתלי]] ו[[מנרה]]. כיבוש מלכיה וקדס הוטל על הגדוד הראשון של הפלמ"ח, בפיקודו של [[דן לנר]] וסגנו [[חיים אבינועם]] והוחלט להפתיע את הכוחות הערבים ולפתוח בהתקפה עוד לפני הפלישה הערבית הצפויה.
על "הפלוגה הדתית" בפיקודו של [[אסף שמחוני]] הוטל לכבוש את הכפר קדס, ובהמשך לפעול בשלוחה הצפונית של כפר מלכיה. על שתי פלוגות, בפיקוד [[ישעיהו גביש|שייקה גביש]] ו[[יצחק חופי]], הוטל לעלות מדרום על מלכיה עצמה ועל המחנה הצבאי הבריטי. פלוגה בפיקוד [[ינון עזרוני]] נועדה לחסום תגבורת ערבית מכיוון דרום.
 
===התנועה ליעד===
בשעות הערב של ה-[[13 במאי]] יצא הגדוד הראשון של חטיבת יפתח מן [[כביש 90|הכביש]] המוליך מ[[ראש פינה]] ל[[תל-חי]], למסע רגלי בן 30 קילומטר בליווי פרדות במעלה [[הרי נפתלי]]. הפרדות סירבו להתקדם והלוחמים נאלצו לשאת את כל האספקה על גבם. עקב הדרך הקשה בערפל ובשל טעות ניווט איחר הגדוד להגיע ליעדו וההתקפה נדחתה ללילה הבא. כדי לא להתגלות הורה המג"ד [[דן לנר]] לכוח להסתתר במשך היום בין הסלעים והשיחים מדרום ליעד.
בליל ה-14 במאי (יום [[הכרזת המדינה]]), התארגן הגדוד מחדש והתפצל לשני הכוחות שנועדו לכבוש את קדס ואת מלכיה.
 
===הקרב על הכפר===
הכוחות הגיעו ליעדים בחצות הלילה שבין ה-[[14 במאי]] ל-[[15 במאי|15 בו]]. בתחילת ההתקפה כבשה פלוגת [[ישעיהו גביש|גביש]] את המחנה הבריטי בהתנגדות מועטה. מחלקתו של [[רחבעם זאבי|רחבעם זאבי (גנדי)]] הגיעה ל'גבעת העץ' והתארגנה להגנה עליה מבלי שהתחפרה בה.
פלוגת [[יצחק חופי|חופי]] הסתערה על הכפר עצמו והחלה לנהל בו לוחמת שטח בנוי. הלוחמים הערביים שהוצבו בכפר השתמשו במטולי-רימון צרפתיים, כדי לירות רימונים מעבר לגדרות אל בין לוחמי הפלמ"ח וגרמו לנפגעים רבים וביניהם [[ישעיהו גביש|שייקה גביש]] שנוטרל.
הלוחמים הערבים בכפר גילו התנגדות עזה. הכוחות הערביים החלו להזרים לכפר כוחות וביצעו התקפת-נגד. בגלל הפצועים הרבים והמבנה הטופוגרפי של השטח - לא התאפשרה נסיגה מסודרת באור יום, והמג"ד לנר הורה לכוחות להחזיק מעמד עד הערב בעמדות אליהן הגיעו בכפר ומסביבו בתקווה שהחשיכה תאפשר נסיגה מסודרת בחיפוי הדדי. עם ערב אנשי פלוגת חופי החלו לסגת לכיוון פלוגת גביש, תוך שהם משאירים בשטח הכפר מספר נפגעים שלא הצליחו לפנותם.
 
===התקפת נגד ערבית===
[[קובץ:Kaukji-armored-car-1948.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[משוריין]] של צבא ההצלה ועליו סמל צבא ההצלה: פגיון נעוץ במגן דויד]]
המחקרים החדישים שהוכיחו כי צבא ההצלה היה זה שנלחם במלכיה, מפריכים, כאמור, את טענת לוחמי הפלמ"ח ואת הכתוב בספרו של נתנאל לורך בדבר התקפת נגד לבנונית. מחקרים אלה מצאו כי מלכיה אובטחה על ידי חיל משמר של צבא ההצלה שמנה כ-70 מתנדבים לא סדירים, רובם ממוצא לבנוני. קדס הייתה מאובטחת על ידי שתי יחידות של צבא ההצלה בנות 60-5050–60 לוחמים, פלוגה סורית בפיקודו של צלאח שישכלי (אחיו של מפקד הגזרה [[אדיב אל-שישכלי]]) ופלוגת מתנדבים עיראקית. ההתקפה על מלכיה וקדס באה בהפתעה לאנשי צבא ההצלה, והפלוגה שהגנה על מלכיה ספגה אבדות קשות. מפקדה נפצע אנושית ונפטר כמה ימים לאחר מכן מפצעיו.
 
אדיב שישכלי הורה לבצע מתקפת-נגד מיידית, כשהוא מתגבר את הגיזרה בעתודות גדוד ירמוכ השני: יחידת מתנדבים סורית (20 לוחמים), ה"מחלקה היוגוסלבית" - 40 מוסלמים בוסנים, יחידה בדואית שהגיעה מכפר ברעם, וארבע שריוניות. מתקפת הנגד הסתייעה בסוללת תומ"תים 75 מ"מ שהועברו לידי שישכלי מצבא לבנון כמה שבועות קודם לכן בהתאם לבקשה סורית מפורשת. שישכלי ניצל את מצבם הקשה של חיילי הפלמ"ח המותשים והצמאים כדי להשיב את המחנה הצבאי לידיים ערביות.{{הערה|1=מעיין וארליך, עמ' 110-109.}}
 
===הנסיגה===
[[דן לנר]], מפקד הגדוד, עשה מאמצים לעודד את לוחמיו שלא להישבר, אך בשעות הצהריים נאלץ לתת פקודת [[נסיגה והשהייה|נסיגה]] לכיוון [[עמק קדש]] ו[[רמות נפתלי]]. הנסיגה התבצעה באור יום ותחת אש, בחיפוי פלוגתו של [[אסף שמחוני]], כאשר הנסוגים נושאים את הפצועים (שליש מן הכוח) ואת נשקם. מחלקה אחת בפיקודו של [[רחבעם זאבי]], נותרה אחרונה על גבעת העץ כדי לחפות על הנסיגה.
ב[[תחנת איסוף גדודית]] שהוקמה בשדה טופלו ונותחו כמה פצועים וחייהם ניצלו.
 
===אבדות הפלמ"ח===
 
בקרב נהרגו 24 מלוחמי הפלמ"ח ו-120 לוחמים נפצעו, חלקם קשה מאוד. מפקד המחלקה {{נזכור את כולם|92034|אסף רוזנבלום}}, נהרג בקרב. מפקד הפלוגה [[שייקה גביש]] ומפקד המחלקה [[רפי איתן]] נפצעו.
בגלל נטל הפצועים, נאלץ הגדוד הנסוג לנטוש את גופות רוב ההרוגים בשטח. לעמק קדש הורדו רק שישה חללים. השאר, 18 במספר, נותרו בכפר ועל גבעת העץ.
הכוחות הלבנונים אספו את מרבית הגופות למערום וכיסו אותן בסלעים. גופות נוספות רוכזו במערה בצלע גבעת העץ. חללים אלו נאספו רק חצי שנה מאוחר על ידי קבוצה של הורים ונקברו בקבר אחים בקיבוץ [[מעוז חיים]]. שישה מחללי הקרב נחשבו נעדרים עד שנת 2009, שאז נקבע ששרידיהם נקברו גם הם בקבר האחים.
כמסקנה מכישלון הקרב הראשון, תוכננה ההתקפה השנייה על מלכיה כקרב הטעייה שיאגף את הכפר מצפון.
בליל ה-[[28 במאי]] [[1948]], כשבועיים לאחר הנסיגה, חצה בסתר טור [[משוריין פרפר|משוריינים]], האחד מהם חמוש בתותח 20 מ"מ, של [[חטיבת יפתח]], דרך השדות באזור [[מנרה]], את גבול [[לבנון]]. על הטור פיקד [[יצחק חופי]]. בהגיעו לכביש בין [[מרג' עיון]] ל[[עיתרון]] הכוח החל לנוע באורות מלאים דרומה לעבר מלכיה. לאורך כ-15 ק"מ עבר הטור דרך מספר כפרים שתושביהם הניחו שמדובר בכוח לבנוני. עקב טעות ניווט החמיץ הכוח את הפנייה דרומה למלכיה, והמשיך לכיוון הכפר הלבנוני עיתרון.
במקביל, ערכו כוחות פלמ"ח ו[[חי"ש]] התקפת הסחה על מלכיה מכיוון בקעת קדש שמדרום, ומגיני הכפר הזעיקו עזרה מן העיירה [[בינת ג'בייל]].
הטור המשוריין נתקל בכח התגבורת שהוזעק, פגע בו וגרם לנסיגתו, ואז שב לכיוון מלכיה.{{הערה|{{מערכות|רס"ן י. אשל|הקרב השני על מלכיה|1/106521|112, מרץ 1958, עמ' 56-57}}}} השמדת כוח התגבור גרם למגיני מלכיה הערבים להימלט ולהותיר את מלכיה בידי הפלמ"ח.{{הערה|1=[http://www.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=38612&itemId=5802 קרב מלכיה השני], באתר הפלמ"ח}} לכוח הישראלי היו שני הרוגים ומספר פצועים.
 
בהוראת [[יגאל אלון]] לא פונו גופות ההרוגים מן הקרב הראשון, והן נותרו במערום ובמערה עד לכיבושו הסופי.
בעקבות התגברות הלחימה בגזרת המרכז, הועברה [[חטיבת יפתח]] לאזור [[לטרון]] כדי להשתתף ב[[מבצע יורם]] וגזרת [[הגליל העליון]] המזרחי נמסרה לאחריותה של [[חטיבת עודד]].
 
ב-[[1 ביוני]] [[1948]] הוחלפו לוחמי הגדוד הראשון של הפלמ"ח על ידי פלוגה א' של גדוד 11 מ[[חטיבת עודד|מחטיבת עודד]], שזה עתה הוקמה (בלא שלוחמי הפלוגה היו מודעים לכך באותו הזמן). הפלוגה הייתה מורכבת מחברי [[ההגנה]] ב[[חיפה]], 70-80 אנשי פלוגה א', בפיקודו של יוסי פוגל, התבצרו בארבעה מתחמים עיקריים:
*הכפר גופו, שבו התמקמה גם מפקדת הפלוגה
*בית המכס צפונית-מערבית לכפר (ה"בלוק האוס")
==כיבוש מלכיה ב[[מבצע חירם]]==
 
במסגרת [[מבצע חירם]], ב-[[30 באוקטובר]] [[1948]], כבשה [[חטיבה 7]] את [[סאסא]] וב-[[31 באוקטובר]], עם שחר, כבשה את מלכיה. כיבוש הכפר נעשה בהתקפת פתע מכיוון צומת [[סאסא]] שמדרום לכפר בעוד מגיניו הערבים נערכו להתקפה ממזרח, מכיוון [[מצודת כ"ח]]. להתקפה סייעה הפצצה מוקדמת של הכפר על ידי מפציצי [[B-17]] מ[[טייסת 69]] שהמריאו מבסיס [[רמת דוד (בסיס)|רמת דוד]].
 
==הנצחה==
אנדרטה נוספת, לזכרו של מנחם (נחל'ה) נימקובסקי, מלוחמי הגדוד הראשון, שנפל בקרב הראשון על מלכייה, הוקמה ליד עץ האלה הענק, בצד המזרחי של המטעים בקיבוץ מלכיה.
 
נחל'ה נימקובסקי, היה חבר בהכשרה המעורבת בקיבוץ רמת-יוחנן, והשאיר אחריו יומן אישי, עליו כתבה אורה ערמוני, אחראית ההנצחה בקיבוץ מלכיה, וחוקרת 'קרבות מלכיה', בעיתון 'ידיעות הקיבוץ'
 
מתאריך - 16.4.2010.
* [[רחבעם זאבי]] '''[http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/1/106471.pdf הקרב על מלכיה]''' [[מערכות]]
* י. אשל '''[http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/1/106521.pdf הקרב השני על מלכיה]''' [[מערכות]]
* בני גשור, חטיבה 9 במלחמת העצמאות, [[עלי זית וחרב]], קובץ י"ד, עורך: [[ניר מן]], [[המרכז לחקר כוח המגן]], [[תל אביב]], תשע"ד (2014), עמ' 342-303303–342
 
==קישורים חיצוניים==
*[http://eyarok.org.il/2012/07/%D7%9E%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%A8מצפור-%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%94מלכיה/ מצפור מלכיה], באתר e-ירוק
*[http://www.malkiya.co.il/newsCategory.aspx?categoryID=8 קרבות מלכיה באתר [[מלכיה|קיבוץ מלכיה]]]
*[http://www.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=38612&itemId=5654&itemType=0 קרב מלכיה הראשון באתר הפלמ"ח]