גאווה (להט"ב) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
עם התפתחות ענפי ה[[פסיכולוגיה]] וה[[פסיכיאטריה]] ב[[Fin de siècle|סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20]] התפתחה גישה חדשה להומוסקסואליות. במקום לראות בהומוסקסואלים [[פושע]]ים, החלו לראות בהם לוקים ב[[מחלות נפש|מחלת נפש]] ונעשו ניסיונות לפתח טיפולים כדי לרפאם - [[טיפול המרה|טיפולי המרה]]. שתי הגישות, זו הרואה בהומוסקסואליות פשע וזו הרואה בהומוסקסואליות [[מחלה]], התקיימו זו בצד זו במדינות מערביות עד [[שנות ה-70 של המאה ה-20]]. גם היחס ל[[טרנסג'נדר|טרנסג'נדריות]] בתקופה זו הייתה כאל [[מחלת נפש]].{{הערה|שם=בלוגס-חיים|1=[https://blogs.scientificamerican.com/guest-blog/a-history-of-transgender-health-care/]}} ההמשגה של הזהות הטרנסג'נדית כהפרעה נפשית, תרמה למעמד המשפטי בעייתי של טרנסג'נדרים, להפרת [[זכויות אדם]] שלהם, וליצירת חסמים לטיפול רפואי הולם.{{הערה|שם=lancet2016|Robles, R, Fresán, A, Vega‐Ramírez, H et al. [https://www.thelancet.com/journals/lanpsy/article/PIIS2215-0366(16)30165-1/fulltext Removing transgender identity from the classification of mental disorders: a Mexican field study for ICD‐11.], Lancet Psychiatry 2016; 3: 850‐ 9.}}
 
על רקע אווירה ליברלית, ותמיכה באידאולוגיות חדשות יחסית כמו סוציאליזם, אנרכיזם וסוציאל-דמוקרטיה, לקראת סוף המאה ה-19, צמחו במרכזים העירוניים בגרמניה ארגונים למען להט"בים. בשנת [[1896]] פורסם ב[[ברלין]] המגזין הגרמני [[Der Eigene]], שהיה העיתון הראשון בעולם שפנה להומוסקסואלים. ההערכות הן שבשיאו הופץ המגזין בכ-1,500 עותקים, אך המספר המדויק אינו ידוע. העיתון המשיך לפעול עד 1932. ב-14 או ב-15 במאי [[1897]], הוקמה בברלין [[הוועדה המדעית-הומניטרית]] - ארגון שנוסד במטרה לנהל מערכה שתביא להכרה חברתית בלסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב) ולפעול נגד אפלייתם בחוק. הארגון היה הראשון מסוגו בהיסטוריה. בשיא פעילותה היו חברים בוועדה כ-500 איש, ושלוחות שלה פעלו בכ-25 ערים ברחבי גרמניה, אוסטריה והולנד. הוועדה התפזרה בשנת 1933, לאחר הרס [[המכון לסקסולוגיה]], שממנו פעלה הוועדה, בידי [[המפלגה הנאצית]].
מדינות שהיו תחת שלטון [[דיקטטורה|דיקטטורי]] במהלך [[המאה ה-20]] הובילו קו עוין ואלים במיוחד נגד אוכלוסיית הלהט"ב. בולטות במיוחד היו [[גרמניה הנאצית]], ו[[ספרד]] תחת שלטונו של [[פרנסיסקו פרנקו]]. רדיפת הומוסקסואלים הגיעה לשיא בגרמניה הנאצית, שבה, בהתאם ל[[סעיף 175]] לחוק העונשין הגרמני, נשלחו גברים הומוסקסואלים ל[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]], וזכו ליחס בלתי-אנושי. בחלק ממחנות הריכוז סומנו הומוסקסואלים באמצעות [[טלאי ורוד]] בצורת משולש הפוך שנתפר על בגדיהם. הנשים ה[[לסביות בגרמניה הנאצית]] סבלו אף הן התנכלויות, אך לא נרדפו באופן שיטתי כגברים.
 
מדינות שהיו תחת שלטון [[דיקטטורה|דיקטטורי]] במהלך [[המאה ה-20]] הובילו קו עוין ואלים במיוחד נגד אוכלוסיית הלהט"ב. בולטות במיוחד היו [[גרמניה הנאצית]], ו[[ספרד]] תחת שלטונו של [[פרנסיסקו פרנקו]]. [[רדיפת הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית|רדיפת הומוסקסואלים הגיעה לשיא בגרמניה הנאצית]], שבה, בהתאם ל[[סעיף 175]] לחוק העונשין הגרמני, נשלחו גברים הומוסקסואלים ל[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]], וזכו ליחס בלתי-אנושי. בחלק ממחנות הריכוז סומנו הומוסקסואלים באמצעות [[טלאי ורוד]] בצורת משולש הפוך שנתפר על בגדיהם. הנשים ה[[לסביות בגרמניה הנאצית]] סבלו אף הן התנכלויות, אך לא נרדפו באופן שיטתי כגברים.
 
אחת התקופות העוינות ביותר להומוסקסואלים לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] היא [[בהלת הלבנדר]] ב[[ארצות הברית]], בה נרדפו הומוסקסואלים (או אנשים שנחשדו ככאלו) כחלק מה[[מקארתיזם]]. הקהילה הפסיכיאטרית אז סיווגה את ההומוסקסואליות כ[[מחלת נפש|חולי נפש]] ובשל כך השלטונות האמינו כי ל[[ברית המועצות]] יהיה קל לגיסם כ[[גיס חמישי]]. גם לאחר נפילת [[מקארתיזם|המקארתיזם]], הומוסקסואלים לא התקבלו כשווים בחברה ובמרבית [[מדינות ארצות הברית]] יחסי מין אנאליים בין גברים היו אסורים על פי חוק ("[[מעשה סדום]]").