ארכאולוגיה של ארץ ישראל – הבדלי גרסאות

כיבוש ארץ ישראל על ידי [[האימפריה הבריטית]] בשנת [[1918]] הביא את ארץ ישראל אל תוך המאה העשרים באחת. מיד עם שוך קרבות [[מלחמת העולם הראשונה]] שלטונות המנדט הבריטי, שראו עצמם כממשיכי דרכם של [[הצלבנים]] וכן של בני ישראל, גילו עניין רב בגילוי עברה ההיסטורי של ירושלים וארץ ישראל וטיפוח המחקר הארכאולוגי בארץ. לאחר כינון הממשל הבריטי בחודש יולי [[1920]], מינה הממשל הבריטי האזרחי על ארץ-ישראל את פרופ' [[ג'ון גרסטנג]], מ[[אוניברסיטת ליברפול]] להקים את מחלקת העתיקות. פעולתו בארץ הייתה כפולה. מצד אחד פעל להקמתו של [[בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים]] (לקרן הבריטית לחקר ארץ-ישראל לא היה בסיס פעולה מקומי); ומצד שני, לסייע לשלטונות המנדט להקים את מחלקת העתיקות. ואמנם ב- ב־[[14 ביולי]] 1920 אישר [[הנציב העליון]] את הקמתה של מחלקת העתיקות. המחלקה סונפה ל[[מחלקת העבודות הציבוריות]] (Public Works Department). במקביל למחלקת העתיקות הוקם גוף מייעץ היא [[המועצה הארכאולוגית]].

החפירות הארכאולוגיות בארץ ישראל, בראשות מכוני המחקר המקומיים והבינלאומיים קיבלה תאוצה ניכרת בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה ל[[מלחמת העולם השנייה]] והיא ידועה גם כ'''תור הזהב של החפירות בארץ ישראל'''{{הערה|1=N.A Silberman. Ephraim Stern (Author) in The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta [[1993]] page IX|שמאל=כן}}

החפירות האינטנסיביות ביותר נוהלו על ידי '''פלינדרס פיטרי''' החל משנת בשנת [[1926]] הוא ערך סדרת חפירות בדרום ארץ ישראל ובצפון [[סיני]] וערך [[סקר ארכאולוגי|סקרים ארכאולוגיים]] ב[[עבר הירדן]]. בין השנים 1926–[[1938]], חפר פיטרי בארבעה אתרים. בשנים 1926–[[1927]] חפר פיטרי ב[[תל גמה|תל ג'מה]]. בין השנים [[1928]]–[[1930]] חפר פיטרי ב[[תל אל פארעה (הדרומי)|תל אל-פארעה]], בקצה הצפוני של התל, על גבי ה[[סוללה (הנדסה אזרחית)|סוללה]] ה[[חיקסוס]]ית, חשף פיטרי בניין מפואר שכינויו "בית המושל", בניין עם חצר מרוצפת מוקף חדרים, כולל כיריים. סביב התל חשף פיטרי שמונה שדות קבורה הכוללים מאות קברים. בין השנים 1930–[[1934]] ו-[[1937]]–[[1938]]–1938 חפר פיטרי ב[[תל אל-עג'ול]] הנמצא ליד [[עזה]]. החפירה נערכה במסגרת בית הספר הבריטי לארכאולוגיה במצרים.

יריעת המחקר הארכאולוגי של ארץ ישראל הורחבה באופן ניכר בעקבות עבודתה של [[דורותי גארוד]] שחפירותיה בארץ ישראל חשפו את עברה ה[[פרהיסטוריה|פרהיסטורי]] של הארץ. גארוד הגדירה את [[התרבות הנאטופית]], תרבות ייחודית של ציידים-לקטים על סף [[המהפכה הנאוליתית|המהפכה החקלאית]], ב[[מערת שוקבא]] ב[[יהודה (חבל ארץ)|יהודה]] וב[[מערת הנחל]] ב[[נחל מערות]].{{הערה|1=O.Henry D.O.- ''Adaptive evolution within the Epipaleolithic of the Near East'' In „Advances in World Archeology” vol.2 F. Wendorf and A.E.Close, NY Academic Press, 1983|שמאל=כן}} גולת הכותרת של עבודתה הייתה חפירת [[מערות האדם הקדמון]] שעל [[הר הכרמל]] ([[1929]]-[[1934]]). על המדרון המערבי של הכרמל, ב[[מערת תנור]] נחשף שלד של אישה [[האדם הניאנדרטלי|ניאנדרטלית]], שנחשב "אחד ממאובני אנוש החשובים ביותר שנמצאו אי-פעם",,{{הערה|1=[[כריס סטרינגר|כריסטופר סטרינגר]], עוצר מחלקת טבון א במוזיאון לתולדות הטבע בלונדון, מצוטט ב''"תערוכה לכבוד דורותי גארוד''", הוצאה קלנדר אנד סמית, 1998 ''Exhibition in Honour of D.A.E. Garrod'', Callander and Smith, 1998)}} במערת תנור גארוד חשפה גם רצף ארוך ביותר (לפחות חצי מיליון שנה) של תרבויות [[התקופה הפלאוליתית|פלאוליתיות]]: [[התרבות האשלית]], [[התרבות האשלו-יברודית]] ו[[התרבות המוסטרית]]. במערה אחרת בנחל מערות, [[מערת הגדי]] (א-סחול), גילתה גארוד את שלדיהם המאובנים של בני אדם בעלי אנטומיה מודרנית ([[הומו ספיינס]]), מלפני כמאה אלף שנה ([[התרבות המוסטרית]]). בשנת [[1935]] חפרה גארוד באתר [[גשר בנות יעקב (אתר ארכאולוגי)|גשר בנות יעקב]] וגילתה כלים אופייניים ל[[התרבותלתרבות האשלית|תרבות האשלית]] הקדומה, מלפני 780,000 שנה.

בהקדמה למהדורה האנגלית של [[האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל]] מציין הארכאולוג [[ניל אשר סילברמן]] כי במהלך חפירות אלו ובתום התקופה החלה להסתמן מגמה במחקר הארכאולוגי הישראלי של ארץ הקודש מול המחקר האמריקאי המקביל, לדבריו המחקר הישראלי הונע על ידי תפיסה לאומית ואף סקטוריאלית שראתה את הממצאים הארכאולוגיים דרך פרשנות תנכ"ית והתרכזה בפרשנות ארכיטקטונית של ה[[סטרטיגרפיה (ארכאולוגיה)|סטרטיגרפיה]] בעוד המחקר האמריקאי התמקד בכרונולוגיה של הסטרטיגרפיה כדרך להרחיב את הפרספקטיבה המקראית.{{הערה|1= N.A Silberman. Ephraim Stern (Author) in The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta 1993 page X |שמאל=כן}}

[[כוכב הירדן]] הוא [[גן לאומי]], אתר [[ארכאולוגיה|ארכיאולגי]] הממוקם בשולי [[הגליל התחתון]]. בשנת [[1966]] חפר הארכאולוג [[מאיר בן דב]] באתר וגילה במקום את שרידיו של מבצר הצלבני שהוא אחד מתוך 2 מבצרים כפולים שנחשפו בממלכת ירושלים וב[[לבנט]] הנחשב לאחד מגדולי ההישגים האדריכליים של הצלבנים.{{הערה|1=[[יהושע פראוור]], תולדות המבצר הצלבני כוכב אל-הווא, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ל"א, עמ' 236-249.}} במקום נערכו עבודות שימור ואחזקה על ידי [[רשות הטבע והגנים]] (אז "רשות הגנים הלאומיים") והוא נפתח לקהל הרחב בשנת [[1968]].

[[מצדה]] היא [[מבצר]] עתיק על פסגתו של [[מצוק]] מבודד, בשוליו המזרחיים של [[מדבר יהודה]], הצופה ל[[ים המלח]]. מצדה ידועה ביותר בתור מצודתו המלכותית של [[הורדוס]] וכמעוזם האחרון של המורדים בתקופת [[המרד הגדול]] ברומאים. בשנת 2001 הוכרז האתר על ידי [[אונסק"ו]] כ[[אתר מורשת עולמית]]. האתר נחפר כולו על ידי משלחת ישראלית בראשות [[יגאל ידין]], במהלך שתי עונות חפירה מאוקטובר [[1963]] עד אפריל [[1964]] ומדצמבר [[1964]] עד מרץ [[1965]]. נחשפו ביצורים וארמונות מפוארים ושרידים מתקופת המרד הגדול ובהם מערכת מצור רומאית שנשתמרה בשלמותה.

[[תל ערד]] הוא [[אתר ארכאולוגי]] ב[[נגב]] המזרחי, כ-10 ק"מ מערבית לעיר [[ערד]]. תל ערד נמצא על צומת דרכים חשוב מתקופה הקדומה ועד ימינו. באתר נערכו חפירות במשך 18 עונות חפירה, מתוכן 14 עונות חפירה בעיר [[תקופת הברונזה]] הקדומה, בראשותה של [[רות עמירן]]. משלחת ראשונה בשנים פעלה במקום בשנים [[1966]]-[[1962]], והשנייה בין [[1980]]-[[1971]]. החפירות בתל המצודות נערכו ברובן על ידי [[יוחנן אהרוני]]. כיום האתר מוכרז כ[[גן לאומי]] המופעל על ידי [[רשות הטבע והגנים]]. תל ערד מזוהה לדעת [[יוחנן אהרוני]] וחוקרים אחרים עם ערד המקראית הנזכרת כעיר כנענית חזקה בנגב המזרחי, שלא ברור אם נכבשה על ידי [[שבטי ישראל]], הממצא הארכאולוגי בתל מתחלק לשתי תקופות עיקריות: הממצאים בעיר התחתונה הם מתקופת הברונזה הקדומה בלבד, ותל המצודות ובו שרידים מ[[תקופת הברזל]] ועד [[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|התקופה הביזנטית]]. במצודה שבראש התל נמצא [[מקדש]] ישראלי שלדעת החופרים היה דגם מוקטן של [[בית המקדש הראשון]] שחרב מאוחר יותר על ידי המלך [[יאשיהו]] בעת הרפורמות הדתיות שהנהיג. המקדש כלל היכל רחב ואולם קטן בסמוך לו. בין הממצאים [[מצבה|מצבת אבן]] בגובה של מטר אשר נמצאה על הבמה המרוצפת באולם הקטן. באתר נתגלו חרסים עם כתובות אשר כללו שמות של משפחות כוהנים.