גטו ורשה – הבדלי גרסאות

הרעב והצפיפות הביאו עד מהרה מחלות רבות, בצד תשישות ומועקה נפשית קשה בחודשים הראשונים. הקצאת המזון ליהודי הגטו עמדה על 184 [[קלוריה|קלוריות]] ליום לאדם; כ-15% מהכמות הנדרשת לאדם עובד או לנער. גוויות החלו להצטבר ברחובות. בשנה הראשונה אירעו 43,258 מקרי מוות, מתוכם שליש בשל [[תת-תזונה]]. במשך כל אותו הזמן הוזרמו לגטו יהודים נוספים מערי האזור. עד לחודש מרץ [[1941]] הובאו 150,000 יהודים נוספים, כמו גם קבוצות קטנות של [[צוענים]] ושל יהודים מומרים ונוצרים ממוצא יהודי, ש[[חוקי נירנברג|חוקי הגזע]] חלו לגביהם: בגטו פעלו תחילה שלוש ואחר כך שתי כנסיות קתוליות, עבור יותר מ-5,000 בני דתן שנאסרו בתוכו{{הערה|על פולנים נוצרים בגטו ורשה ראו: Peter Florian Dembowski, '''Christians in the Warsaw Ghetto: an Epitaph For the Unremembered''', University of Notre Dame Press, 2005}}. היו בגטו גם יהודים שגורשו מגרמניה.

 

 

בגטו, הוקמה מחלקת בריאות, שהפעילה מוסדות שירות רפואי לצורכי אשפוז, מרפאות אמבולטוריות, וטיפול נרחב למניעה. במסגרת זו הוקמו שישה מרכזי בריאות לשירות של כחצי מיליון יהודי הגטו. מאמצים רבים הוקדשו לתפעול שני בתי חולים, למבוגרים ולילדים, במבנים שונים שאותרו והותאמו לצורך כך. כמו כן הופעלו מרפאות מקצועיות בכל שטחי הרפואה, ועדות תברואה, קבוצות חיטוי, בתי מרחץ, בתי בידוד לנגועים במחלות מידבקות, ארגון ללוחמה ב[[שחפת]], מחלקה למאבק במגפות, תחנת [[עזרה ראשונה]], בתי מרקחת, מעבדה כימית, מעבדה בקטריולוגית ועוד{{הערה| ד"ר מרים עופר, "רפואה יהודית בגטו - נר בימי האפלה", [[גליליאו (כתב עת)]], גיליון 176, אפריל 2013, עמ' 40-47.}}.