השושלת הקאג'ארית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
הסרת קישורים עודפים
שורה 48:
[[קובץ:Iranian Woman, Qajar period, 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אישה איראנית מסוף התקופה הקאג'ארית]]
[[קובץ:Qajar shahname 001.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עותק של [[שאה נאמה]] מהתקופה הקאג'ארית ([[1837]])]]
'''השושלת הקאג'ארית''' (ב[[פרסית]]: '''{{Nastaliq|nq|سلسله قاجاریه}}'''' או '''{{Nastaliq|nq|دودمان قاجار}}''') היא שושלת ממוצא [[טורקמנים|טורקמני]], ששלטה ב[[איראן]] של היום ובחלק משכנותיה בשנים [[1925]]-[[1794]].
 
'''השושלת הקאג'ארית''' (ב[[פרסית]]: '''{{Nastaliq|nq|سلسله قاجاریه}}''' או '''{{Nastaliq|nq|دودمان قاجار}}''') היא שושלת ממוצא [[טורקמנים|טורקמני]], ששלטה ב[[איראן]] של היום ובחלק משכנותיה בשנים [[1925]]-[[1794]].
 
==מוצא==
שורה 55 ⟵ 54:
 
==עליית השושלת==
 
בשנת [[1779]] בעקבות מותו של השאה, [[מוחמד כרים ח'אן זנד]] מ[[שושלת זנד]], ששלטה בדרום איראן, [[אע'א]] [[מוחמד ח'אן קאג'אר]], מנהיג השבט הקאג'ארי החל במאמצים לאיחודה של איראן. אע'א מוחמד ח'אן נודע כשליט אכזר שטבח בערים שלמות והשתמש בעונשים אכזריים כמו ניקור עיניים של 20,000 מתושבי העיר [[כרמאן]], כיוון שנלחמו נגד כוחותיו. הצבא הקאג'ארי הורכב מכוחות טורקמניים ועבדים [[גאורגיה|גאורגים]]. בשנת [[1794]] גבר אע'א מוחמד ח'אן על כל יריביו כולל [[לוטף עלי ח'אן]], השאה האחרון לשושלת זנד. הוא חידש את השלטון הפרסי ב[[קווקז]]. אע'א מוחמד ח'אן מקם את בירתו בכפר קטן בשם [[טהרן]], ליד חורבות העיר [[ריי (איראן)|ריי]]. בשנת [[1796]] הוכרז באופן רשמי כשאה. בשנת [[1797]] נרצח בעיר [[שושה (עיר)|שושה]] בירת [[ח'אנות קרבך]]. ירש אותו אחיינו, [[פתח עלי שאה]].
 
שורה 76 ⟵ 74:
 
==המהפכה החוקתית==
מרד הטבק היה רק אחד מהסממנים לתסיסה שחלה בפרס ב[[שנות ה-90 של המאה ה-19]]. בשנת [[1896]] נרצח נאסר אל דין שאה בידי [[מירזא רזא כרמאני]], מתלמידיו של הוגה הדעות האסלאמי, [[ג'מאל א-דין אל-אפגאני]]. במקומו עלה לשלטון בנו [[מוזפר א-דין שאה קאג'אר]]. מוזאפר אל דין עורר את זעמם של רבים בפרס, כאשר לקח מרוסיה שתי הלוואות כדי לממן את מסעותיו הראוותניים באירופה. בנוסף על כך המשיך את מדיניותו של אביו בכך שמכר זיכיונות לזרים. בתקופתו גדלה השפעת מדינות אירופה ובמיוחד השפעת רוסיה. בתקופה אורח החיים הראוותני של השאה עמד בניגוד למצב הכלכלי הקשה ששרר באיראן. קולות רבים בפרס החלו לקרוא למשטר חוקתי בו יהיו סמכויות השאה סמליות בלבד. ב[[דצמבר]], [[1905]] החל גל מחאה בקרב הסוחרים בפרס בעקבות קביעת מחיר אחיד לסוכר. בקיץ [[1906]] הונהגה בבזארים ברחבי פרס שביתה כללית. באותה שנה התקיימה הפגנה של למעלה מ-10,000 מפגינים מול השגרירות הבריטית, שסמלה את התערבותם של האירופים בעניינים איראניים פנימיים. בסופו של דבר נכנע מוזאפר אל דין לדרישות המפגינים. ב-[[31 בדצמבר]] [[1906]] התכנס בטהראן המג'לס (פרלמנט). בנוסף על כך הונהגה חוקה המבוססת על החוקה ה[[בלגיה|בלגית]], שהגבילה את בית המלוכה. בחוקה נקבע שיונהגו מג'לס וסנאט ותונהג הפרדת רשויות. המג'לס החליט למנות את עורך הדין ה[[ארצות הברית|אמריקני]], [[מורגן שוסטר]] לטפל בבעיותיה הכלכליות של איראן. ב[[ינואר]], [[1907]], זמן קצר לאחר כינוס המג'לס מת מוזאפר אל דין שאה מהתקף לב ובמקומו עולה בנו [[מוחמד עלי שאה קאג'אר]], שמבטל את מינויו של שוסטר. בשנת [[1908]] הורה מוחמד עלי שאה לקצינים הרוסיים שעמדו בראש [[בריגדת הקוזאקים האיראנית]] לירות בתותחים על בניין המג'לס בטהראן. בנוסף על כך בטל באותה שנה את החוקה, אסר התארגנות פוליטית וביקורת על ממשטרו והגביל את [[חופש העיתונות]]. בעקבות כך כנסו תומכי החוקה מג'לס זמני בעיר [[טבריז]]. בנוסף על כך השתלטו תומכי החוקה על אזורים באיראן בהם הערים החשובות [[איספהאן]], ו[[משהאד]]. תומכי החוקה זכו לתמיכתם של הנוודים ה[[בחטיארים]]. מיליציות של תומכי החוקה תקדמו לעבר הבירה טהראן. בעקבות כך נמלט מוחמד עלי שאה בשנת [[1909]] ל[[אודסה]] שברוסיה ובמקומו עלה לשלטון בנו בן ה-12 [[אחמד שאה קאג'אר]], איראן נותרה מחולקת בין תומכי המהפכה, בתמיכה בריטית לאזורים בשליטת השאה, בתמיכה רוסית. בשנת [[1911]] חזר מוחמד עלי שאה עם תומכיו לאיראן דרך הים הכספי. כוחותיו כבשו את מחוזות [[אסטרבד]] ו[[מאזנדראן]], אך בסופו של דבר הובס בידי תומכי החוקה. בעקבות תבוסתו יצא לגלות סופית.
 
מרד הטבק היה רק אחד מהסממנים לתסיסה שחלה בפרס ב[[שנות ה-90 של המאה ה-19]]. בשנת [[1896]] נרצח נאסר אל דין שאה בידי [[מירזא רזא כרמאני]], מתלמידיו של הוגה הדעות האסלאמי, [[ג'מאל א-דין אל-אפגאני]]. במקומו עלה לשלטון בנו [[מוזפר א-דין שאה קאג'אר]]. מוזאפר אל דין עורר את זעמם של רבים בפרס, כאשר לקח מרוסיה שתי הלוואות כדי לממן את מסעותיו הראוותניים באירופה. בנוסף על כך המשיך את מדיניותו של אביו בכך שמכר זיכיונות לזרים. בתקופתו גדלה השפעת מדינות אירופה ובמיוחד השפעת רוסיה. בתקופה אורח החיים הראוותני של השאה עמד בניגוד למצב הכלכלי הקשה ששרר באיראן. קולות רבים בפרס החלו לקרוא למשטר חוקתי בו יהיו סמכויות השאה סמליות בלבד. ב[[דצמבר]], [[1905]] החל גל מחאה בקרב הסוחרים בפרס בעקבות קביעת מחיר אחיד לסוכר. בקיץ [[1906]] הונהגה בבזארים ברחבי פרס שביתה כללית. באותה שנה התקיימה הפגנה של למעלה מ-10,000 מפגינים מול השגרירות הבריטית, שסמלה את התערבותם של האירופים בעניינים איראניים פנימיים. בסופו של דבר נכנע מוזאפר אל דין לדרישות המפגינים. ב-[[31 בדצמבר]] [[1906]] התכנס בטהראן המג'לס (פרלמנט). בנוסף על כך הונהגה חוקה המבוססת על החוקה ה[[בלגיה|בלגית]], שהגבילה את בית המלוכה. בחוקה נקבע שיונהגו מג'לס וסנאט ותונהג הפרדת רשויות. המג'לס החליט למנות את עורך הדין ה[[ארצות הברית|אמריקני]], [[מורגן שוסטר]] לטפל בבעיותיה הכלכליות של איראן. ב[[ינואר]], [[1907]], זמן קצר לאחר כינוס המג'לס מת מוזאפר אל דין שאה מהתקף לב ובמקומו עולה בנו [[מוחמד עלי שאה קאג'אר]], שמבטל את מינויו של שוסטר. בשנת [[1908]] הורה מוחמד עלי שאה לקצינים הרוסיים שעמדו בראש [[בריגדת הקוזאקים האיראנית]] לירות בתותחים על בניין המג'לס בטהראן. בנוסף על כך בטל באותה שנה את החוקה, אסר התארגנות פוליטית וביקורת על ממשטרו והגביל את [[חופש העיתונות]]. בעקבות כך כנסו תומכי החוקה מג'לס זמני בעיר [[טבריז]]. בנוסף על כך השתלטו תומכי החוקה על אזורים באיראן בהם הערים החשובות [[איספהאן]], ו[[משהאד]]. תומכי החוקה זכו לתמיכתם של הנוודים ה[[בחטיארים]]. מיליציות של תומכי החוקה תקדמו לעבר הבירה טהראן. בעקבות כך נמלט מוחמד עלי שאה בשנת [[1909]] ל[[אודסה]] שברוסיה ובמקומו עלה לשלטון בנו בן ה-12 [[אחמד שאה קאג'אר]], איראן נותרה מחולקת בין תומכי המהפכה, בתמיכה בריטית לאזורים בשליטת השאה, בתמיכה רוסית. בשנת [[1911]] חזר מוחמד עלי שאה עם תומכיו לאיראן דרך הים הכספי. כוחותיו כבשו את מחוזות [[אסטרבד]] ו[[מאזנדראן]], אך בסופו של דבר הובס בידי תומכי החוקה. בעקבות תבוסתו יצא לגלות סופית.
 
==נפילת השושלת==
אי הסדר באיראן נמשך. בשנת [[1914]] אחרי מרד במחוז [[גילאן]], הוקמה [[מדינת גילאן העצמאית]] בהנהגת [[מירזא קוצ'אכ ח'אן]]. מדינת גילאן התקיימה עד שנת [[1921]]. המרד דוכא בעזרת המעצמות, מה שהראה בעיקר על חולשתו של הצבא האיראני באותה תקופה. בתקופה זו בעקבות [[מהפכת אוקטובר]] ירדה ההשפעה הרוסית באיראן ועלתה ההשפעה הבריטית. ב-19 באוגוסט [[1919]] נחתם הסכם בין בריטניה לאיראן. אולם ההסכם נפל בהצבעה בפרלמנט ולא אושר. באותה תקופה עלתה קרנו של [[רזא ח'אן|ריזא פהלווי]], קצין ביחידת הקוזאקים האיראנית. ב-21 ב[[פברואר]], [[1921]] מונה ריזא פהלווי לשר ההגנה. הוא ניצל את תפקידו הבכיר, ובמרץ אותה שנה פרסם ריזא שאה כרוז מהפכה נגד נגד אחמד שאה. בכרוז קרא ריזא פהלווי לרפורמה מדינית וכלכלית באיראן. כמו כן מחה נגד השפעת הזרים במדינה. ריזא פהלווי הפך לשליטה של איראן בפועל. בשנת [[1923]] עזבו אחמד שאה את משפחתו לצרפת. בשנת [[1925]] הודח אחמד שאה באופן רשמי וכך הגיעה לסופה תקופת שלטונה של השושלת הקאג'ארית ועלתה [[שושלת פהלווי]].
 
==מלכי השושלת ושנות שלטונם==