יוליאנוס הכופר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←יוליאנוס באנטיוכיה: הגהה, ניסוח |
|||
שורה 37:
ההכרה כי לא ניתן יהיה לשלוט על גאליה והפרובינציות המערביות ללא נציג נאמן בן משפחת המלוכה הביאה את קונסטנטיוס למנות את אחרון קרובי המשפחה, יוליאנוס, לקיסר שימשול בגאליה. הוא לא נועד להיות שליט שותף או לגלות יוזמה או עצמאות אלא דמות בעל חשיבות סמלית שתהייה ממלא המקום האנושי, בן של השושלת השולטת בעת העדרו של קונסטנטיוס ובכך לתת תוקף מלכותי לפעולות ולצווים של פקידיו של קונסטנטיוס בגאליה. על מנת להבטיח את הקשר והמחויבות של הקיסר החדש קונסטנטיוס השיא ליוליאנוס את אחותו הלנה ושלח אותו לגאליה, הוא הקצה לו חצר קטנה וכוח צבאי מוגבל בעוד עיקר הסמכויות והכוח ניתנו לידי פקידים וקציני צבא שמונו ישירות על ידי קונסטנטיוס.
===מינוי לאוגוסטוס===▼
קונסטנטיוס ויוליאנוס לא יכלו לנוח על זרי הדפנה, המשברים התכופים במערך השלטון המרכזי של האימפריה שלחו גלי הלם ברחבי האימפריה. הסדקים שנבעו בעוצמת השלטון של קונסטנטיוס הזמינו את ההתקפות של אויבי האימפריה מבחוץ ותהליכי שינוי פנימיים עודדו גורמים מרדניים מתוך האימפריה לנסות ולפרוק עול. קונסטניוס ויוליאנוס נאלצו מיד לאחר חלוקת השלטון להלחם באיומים על גבולות האימפריה ממזרח וממערב ולבסוף עמדו זה מול זה בתהליך בלתי נמנע.
יוליאנוס הגיע ל[[וינה|ווינה]] בשנת 356 מלווה בפמליה קטנה של 4 משרתים רופאו האישי ומשמר של 360 חיילים. ומיד החל במערכה כנגד הפושטים הגרמניים ביום 24 ביוני הוא הגיע לערים [[אוטן]] ו[[אוסר]] שם הוא פגש את עיקר הצבא הרומאי בגאליה תחת פיקודם של ה[[מגיסטר אקוויטום]] מרסלוס ו[[אורסיקינוס]] אנשי אמונו של קונסטנטיוס ומפקדי הצבא בפועל. הצבא הרומאי יצא לכוון צפון, הכה צבא "ברברים" וכבש את [[ברימאט]], תוך ניצול ההצלחה כבשו הרומאים את [[קלן]] מידי ה[[פרנקים]] וחזרו לתקופת החורף למחנות קבע בתוך גאליה כאשר יחידות הצבא פזורות כ[[חייל מצב]] בערים השונות בפרובינציה, יוליאנוס עם כוח מצומצם חנה בעיר [[סן]] (אזור [[בורגון|בורגונדי]]). גדודי פשיטה גרמאניים ניצלו את ההפסקה בקרבות והטילו מצור על סן ועל יוליאנוס מבלי שמפקדי הצבא הרומאי יבואו לעזרתו, המצור הוסר משנסוגו הגרמאניים מהעיר לאחר חודש של קרבות. בעקבות זאת ובפקודת קונסטנטיוס מרסלוס ואורסיקינוס נקראו למילאנו וקצין חדש סוורוס (Severus) נשלח לפקד על הצבא בגאליה.
אפיזודה זו, מצביעה על המתח התמידי בין קציני הצבא שנשמעו בראש ובראשונה לפקודות קונסטנטיוס לבין יוליאנוס שראה עצמו כשליח המלכות ושליט בזכות עצמו, מפקדי הצבא קיבלו הוראות מפורשות להצר את צעדיו ועצמאותו של יוליאנוס וראו בגישתו של יוליאנוס חתירה תחת סמכותם בעוד יוליאנוס ראה בהם כמי שמציבים מכשול בדרכו.
====קרב שטרסבורג====
שנה לאחר מכן תכנן קונסטנטיוס מהלך גדול שכלל התקפה ב 2 ראשים על השבטים ה[[אלמאנים]] בגבולות הפרובינציה בעוד כוחות מגאליה תקפו את האלמאנים מהמערב לגיונות מצפון איטליה תקפו את האלמאנים ב[[תנועת מלקחיים]] דרך הרי האלפים. עיקר הכוח של ליגיונות גאליה כ 25,000 בפיקודו של מפקד חיל הרגלים ה[[מגיסטר פדיטום]] ברבטיו נכשל במשימתו מול האלמאנים ספג אבידות של ממש ונסוג בבהלה וחוסר סדר תוך אובדן חלק גדול מהאספקה ויצאו למחנות חורף הרחוקים מזירת הקרבות. אירוע זה שנגרם בעיקר מכשל בשיתוף פעולה בין הקצין לכוחות תחת פיקודו של יוליאנוס הפחית משמעותית את סדר הכוחות בגאליה ולפקודתו עמדו כ 13,000 חיילים.
ברית השבטים האלמאניים שטעמו את טעם הניצחון, איבדו את הפחד מהצבא הרומאי והאמינו כי היתרון המספרי המשמעותי שעמד לצידם עם צבא של כ 35,000 חיילים יאפשר להם להכות את צבאו של יוליאנוס ולכבוש את גאליה.{{הערה|1=Elton, Hugh. Warfare in Roman Europe AD 350-425. New York: Oxford University Press, 1996. page 255 |שמאל=כן}} יוליאנוס ניצב בעמדת נחיתות אך החליט, ככל הנראה בעצת קציני צבאו להיכנס לקרב מכריע מול האלמאנים. תיאור הקרב על ידי היסטוריונים רומאיים לוקה בעירפול העובדות והאדרת חלקו של יוליאנוס באירועי הקרב, על חשבון הקצינים הרומאיים. מחקרים מודרניים מטילים ספק האם הצבא האלמאני אכן נהנה מיתרון גדול כל-כך בכוח אדם ויש הערכות כי בעת הקרב היו הצבאות בגודל דומה.{{הערה|1=John F. Drinkwater. The Alamanni and Rome 213-496. Oxford: Oxford University Press, 2007 page 239|שמאל=כן}}
הקרב נערך בקרבת העיר [[שטרסבורג]] (ארגנטורטום), הצבא הרומאי הגיע לקרבת המחנה האלמאני לאחר צעדה ארוכה ונתקל באלמאנים שהמתינו במבנה קרבי שהותאם לתנאי השטח ולתורת הלחימה הרומאית, האגף הימני הורכב מיחידות פרשים והסתתר ביער סמוך על מנת להנחית מכת פתע על הרומאים באגף השמאלי עמדו יחידות פרשים נוספות וביניהם חיל רגלים נסתר שתפקידו היה להפיל את הפרשים הכבדים הרומאיים מסוסיהם ולאפשר לפרשים האלמניים להרוג אותם על הקרקע. במרכז המחנה האלמאני עמדו יחידות רגלים של 6 ראשי שבטים אלמאניים. יוליאנוס סידר את חיל הרגלים שפיקודו במרכז ב 2 שורות, בצד ימין עמדו יחידות הפרשים הכבדים, ומצד שמאל יחידות פרשים תחת פיקודו של סוורוס.
הקרב החל בהתקפה של הפרשים הכבדים הרומאיים על הפרשים האלמניים, ההתקפה נהדפה והפרשים הרומאיים ברחו משדה הקרב, הפרשים תחת פיקודו של סוורוס הבחינו במארב של האגף הימני האלמאני, והצליחו לפזר ולהבריח אותם משדה הקרב. בשלב זה החלו חיילי הרגלים הגרמאניים לתקוף בגלים את המרכז של הצבא הרומאי. בעת הקרב, ירדו המנהיגים האלמאניים מסוסיהם והצטרפו ללחימה ובכך איבדו את השליטה על האירועים ואת יכולתם להגיב על מהלך הקרב. הדיפת התקפת הרגלים האלמניים שינתה את המומנטום של הקרב והם החלו בנסיגה שהפכה למנוסה כאשר הרומאים בעקבותיהם עד שיוליאנוס עצר את הליגיונות על קו [[נהר הריין]]. נצחונו של יוליאנוס היה מושלם, מנהיג האלמאנים נתפס והועבר כפרס לקונסטנטיוס, שליטת האימפריה הרומאית בגאליה היתה מלאה. הנצחון היה הצלחה אישית של יוליאנוס, שהצליח בנסיון צבאי מוגבל ולאחר שנה של קרבות להביא את הברבריים לכניעה ואת השלום לגאליה. הצלחה פומבית זאת שיוחסה רק ליוליאנוס והתעלמה ממעמדו הבכיר של קונסטנטיוס כמפקד העליון של האימפריה ושל המערכה ושלוותה בהכרזה על יוליאנוס כאוגוסטוס על ידי הלגיונות המנצחים (הכרזה שנדחתה מיידית על ידי יוליאנוס) היתה לצנינים בעיני קונסטנטיוס.
עזיבת הצבא של האימפריה אל המזרח הביאה להכרזתו של יוליאנוס ל[[אוגוסטוס (תואר)|אוגוסטוס]], לכאורה על ידי הלגיונות של חיל המצב ולא מתוך יוזמה של יוליאנוס, אך הלכה למעשה האימפריה חזרה למאבק בין השליטים בפועל. הניסיון של יוליאנוס לתפוס את השלטון ובעיקר להדיח את קונסטנטינוס השני מכסאו לא יכול להיות הפתעה, ליוליאנוס היו כל הסיבות לנטור לקונסטנטיוס על רצח הוריו וקרובי משפחתו, על שנים של דיכוי. את דעותיו על קונסטנטיוס כשליט הוא פרסם ברבים לאחר שהפך לשליט האימפריה, הוא הציג את קונסטנטינוס ואת מיסד השושלת קונסטנטינוס באור שלילי. הכרזתו לאוגוסטוס בידי בידי המערב נשענת בעיקר על האיבה כלפי קונסונטיוס בחלק המערבי של האימפריה, מרד מגנינטיוס הותיר סימן שאלה תמידי על נאמנות הלגיונות בגאליה ועד נכונותו של קונסטניוס להכיל את הבגידה של גאליה. יחידות צבא שהועברו מהמערב לשרת במזרח קיבלו את המעבר כעונש על תמיכתם במגנינטיוס וכשלגיונות מצבא המערב הושמדו בעת המצור הפרסי על המבצר [[דיארבקיר|אמידה]] סירבו שאר הלגיונות לצאת מזרחה, למרות היותם חיילים מקצועיים הם ראו את הנאמנות שלהם קשורה מקום מגוריהם ומולדתם. יוליאנוס השתמש ברגשות אלו ובמרץ 360 הרשה למפקדי הצבא שהיו לכאורה בדרכם למזרח להכריז עליו כאוגוסטוס, תיאור האירועים מצייר את יוליאנוס כניצב העומד מול עובדות מוגמרות אך יש מחקרים המעלים את ההשערה כי הוא ניצל את השעה ואת הלך הרוח בצבא על מנת לנער מעליו את עולו של קונסטנטיוס ולתפוס את השלטון, לפחות בחלק המערבי של האימפריה.{{הערה|1=David potter Emperors of Rome: The Story of Imperial Rome from Julius Caesar to the Last Empero Quercus 2013 chapter 4 part 1 page 27 |שמאל=כן}}
| |||