משתמש:מבני הנביאים/תרומה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{טיוטה פרטית|תמונה חדשה=כן}}
 
ב[[הלכה]] '''מי חטאת''' הם מי מעיין שנשאבו בכלי וניתן עליהם אפר מה[[פרה אדומה|פרה האדומה]], והםמטרתם נועדו על מנתהיא לטהר בעזרת הזאה (התזה) על ידי אזובבאזוב, אדם או כלים מהטמאים ב[[טומאת מת]], הטומאה החמורה ביותר. מי חטאת שנגע בהם אדם שלא לצורך טיהור מטמאים מהתורה, טומאה זו נקראת '''טומאת מי חטאת'''. החטאת היא הדרגה הכי גבוה במדרג הטהרות (מעל ה[[תרומה (הלכה)|תרומה]] וה[[קודש (הלכה)|קודש]]) ומעלות רבות קבעו חכמים בטהרתה, כיוון שהיאשעשייתה כשרה ב[[טבול יום]] החמירו בה כדי שלא יבוא לזלזל בה.
==הכנת מי חטאת==
כדי להכין מי חטאת ראשית יש למלאות מים חיים - מים מ[[מעיין]], בעזרת כלי, כפי הכתוב בפסוק: {{ציטוטון|וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי|{{תנ"ך|במדבר|יט|יז|קצר=כן}} }}. לאחר מילוי המים נותנים עליהם אפר, פעולה זאת של נתינת האפר נקראת 'קידוש מי חטאת' או בקיצור 'קידוש', לאחר הקידוש המים נקראים מי חטאת, מים מקודשים או מי נידה{{הערה|{{רמב"ם||פרה אדומה|ו|ללא=שם}} }}.
שורה 14:
 
==ההזאה==
פעולת ההזאה נעשית על ידי לקיחת [[אזוב מצוי|אזוב]] (זעתר) בעל שלושה קלחים, אגודות (קשורות) ביחד, ולהטביל אותם {{הערה|בניגוד ללספג או לנגב כיוון שצריך לטבול את האזוב בתוך מי החטאת ({{רמב"ם||פרה אדומה|י|י|ללא=שם}})}} במי החטאת על ידי אדם טהור לחטאת, ולהזות על הטמא - אדם או כלים שנטמאו בטומאת מת, ביום השלישי מאז שנטמאו וביום השביעי{{הערה|כאשר זה המינימום כלומר ניתן גם לחכות יותר משלושה ימים אבל לא פחות משלושה, וגם בין ההזאה שביום השלישי לשביעי זה מינמום וניתן לדחותה עוד {{רמב"ם||פרה אדומה|יא|ב|ללא=שם}} }}. כאשר ההזאה צריכה להיעשות ביום. וכן כל מה שנגע בו מי החטאת שניתזו מהאזוב (בין אדם אוובין כלים) נטהר, אפילו טיפה אחת מספיקה על מנת לטהר. כאשר צריך כוונה להזות על טמא על מנת לטהר אותו, אבל מי שמזים עליו לא חייב כוונה כדי להיטהר. פעולת ההזאה יכולה להתבצע אפילו על ידי קטן, כל עוד הוא מבין מה הוא עושה (שיש בו דעת) אך אשה אינה יכולה להזות{{הערה|{{רמב"ם||פרה אדומה|י|ו|ללא=שם}}-ז }}.
 
==מעלות טהרת החטאת==
ישנן מספר מעלות שעשו חכמים באדם שרוצה להיות טהור לחטאת כלומר בשביל להזות, למלאות מים לחטאת או אף לגעת במי החטאת או באפר הפרה{{הערה|{{רמב"ם||פרה אדומה|יג|ללא=שם}} }}.
*דרגת טהרת החטאת היא הגבוה ביותר אף יותר מה[[קודש (הלכה)|קודש]] שהוא רביעי, החטאת נחשבת כחמישית והאחרונה במדרג הטהרה, וצריך טבילה מיוחדת בכוונה להיטהר לחטאת, ואפילו מי שכבר טהור לקודש חייב לטבול שנית.
*כל אוכל (אף אם לא [[הכשר לקבל טומאה|הוכשר]]) ומשקה נחשבים כטמאים לעניין חטאת, ואדם טהור לחטאת שנגע בהם בידיו נטמא כל גופו וצריך טבילה אך אם נגע בגופו לא נטמא.
שורה 27:
* טהור לחטאת ש[[טומאת היסט|הסיט]] טומאות שלא מטמאות בהיסט כמו [[טומאת שרץ|שרץ]] [[טומאת שכבת זרע|שכבת זרע]] או כלי שנטמא ב[[טומאת מת|מת]] אף ללא מגע נטמא לעניין חטאת.
למרות כל המעלות האלו כל אדם נאמן על טהרת החטאת, כמו למשל להגיד שכלי זה הוא טהור לעניין חטאת, כיוון שכולם נזהרים בה ויודעים את מעלתה וחומרתה. כמו שכותב הרמב"ם: {{ציטוטון|נאמר בתורה "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת"(במדבר יט, ט) כל ישראל ראויין לשָמְרָה}}{{הערה|{{רמב"ם||פרה אדומה|יג|יב|ללא=שם}} }}.
====מקום טהור====
כלי שיש בו מי חטאת, אפילו כלי של חרס שאינו מטמא בצדדיו החיצונים אלא רק מתוכו, אם הונח על טומאה (כגון על גבי [[טומאת שרץ|שרץ]]) ואפילו הונח על טומאה מדרבנן, המים נטמאו, שצריך להניחם במקום טהור כפי הכתוב בפסוק: {{ציטוטון|וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר|{{תנ"ך|במדבר|יט|ט|קצר=כן}} }}. וכן אם הכלי נמצא באוהל שיש שם מת אפילו אם הכלי מוקף [[צמיד פתיל]] נטמאו מי החטאת, כיוון שאין זה מקום טהור, אבל הכלי טהור{{הערה|{{רמב"ם||פרה אדומה|יד|א|ללא=שם}}-ד }}.
==טומאת מי חטאת==
מי מעיין לאחר שנתנו בהם אפר ונעשו מי חטאת, מי שנוגע בהם או נושא אותם שלא לצורך נטמא מהתורה ונהיה [[ראשון לטומאה]]{{הערה|מי החטאת במקרה זה נחשבים [[אב הטומאה]]}} ומטמא בגדים - מטמא בגדים או כלים שהוא נוגע בהם, כל עוד הוא נוגע במי החטאת{{הערה|אך אם אין בהם מספיק כדי להזות אז הם מטמאים רק במגע ולא במשא ואדם שנוגע בהם לא מטמא בגדים בשעת מגעו}}, דין זה נלמד מהפסוק: {{ציטוטון|וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב.|{{תנ"ך|במדבר|יט|כא|קצר=כן}}}}. כאשר מי חטאת כבר עשו מצוותן כלומר הוזו על טמא, שוב הם לא מטמאים כלל כיוון שכל הטומאה באה רק משימוש שלא לצורך במי החטאת, הרי זה [[קל וחומר]] שאם מי שמזה טיהר את הטמא הוא בעצמו לא יטמא{{הערה|{{רמב"ם||פרה אדומה|טו|א|ללא=שם}} }}.
 
{{הערה|במשנה מתואר אזוב שבו קלח ושלושה גבעולים, וכן הוזכר קיומו של אזוב בעל שלושה קלחים (פרה פי"א מ"ט). לפי רש"י (שמות יב,כב בסוכה יג ע"א ובשבת קט ע"ב) הקלח הוא השורש והגבעול הוא הענף המרכזי היוצא ממנו, ולפי זה המשנה מתארת צמח שיש לו שלוש הסתעפויות, ולעיתים אף שלושה שורשים. לפי הרמב"ם ({{רמב"ם||פרה אדומה|יא|ד|ללא=שם}}-ז)הקלח הוא הענף ואילו הגבעול הוא מקבץ הפרחים שבראש האזוב, או: הקלח הוא החלק המעוצה והבוגר שבענף, ואילו הגבעול הוא החלק העשבוני שעליו התפרחת, והמשנה מתארת כמה 'קינים' של פריחה בראש הענף.}}
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}