הבדלים בין גרסאות בדף "האסכולה הדויטרונומיסטית"

מ
תגיות: עריכה חזותית הסרה/הוספת תבנית הדורשת שינוי בערך
{{שכתוב||פסקה=}}
[[קובץ:Documentary Hypothesis Sources Distribution English.png|שמאל|ממוזער|280px|אנליזה של ארבעת ספרי התורה הראשונים לפי ארבעת המקורות]]
 
ב[[ביקורת המקרא]], '''ההשקפה הדויטרונומיסטית''' היא ההשקפה המיוחסת למערך של אמונות ודעות שהושפעו מ"המקור הדויטרונומיסטי" (ספר [[דברים]]), הקרוי גם "משנה תורה". מקור המילה בשמו של ספר דברים ב[[תרגום השבעים]] ל[[יוונית]] (Δευτερονόμιον) ול[[לטינית]] - ה[[וולגטה]] (Deuteronomium).
 
==המקור הדויטרונומיסטי==
עיקרו של ספר דברים הוא נאומו של [[משה]] בו הוא סוקר את המסע של [[עם ישראל]] במדבר ואת החוקים שקיבל. במידה רבה חוזר ספר דברים על פרטים רבים שתוארו כבר ביתר ספרי התורה אלא שהוא עושה זאת בסגנון ייחודי, בשינויי פרטים ובמתן דגש על עניינים כגון: חוק [[ריכוז הפולחן]] הקובע כי ישנו מקום פולחן לגיטימי אחד שה' בחר-"בָמַקוֹם אָשֶר יִבְחַר ה' לשכן שמו שם", הכולל איסור על הקרבת קרבנות מחוץ ל[[משכן]] או [[בית המקדש]], אשר הובא ב{{תנ"ך|ויקרא|יז}} בסגנון אחר; חוקי ספר דברים מדגישים את ערך העזרה לחלש והיחס לגר, והחגים מתוארים בו כחגים סוציאליים בהם יש לשתף את העבדים, יתומים ואלמנות, וכמובן את הלוי אשר בשעריך (יישום חוק ריכוז הפולחן בימי [[יאשיהו]] פגע במעמד הלויים שאיבדו את מקור פרנסתם במקדשים, ולכן הם מצטרפים לרשימת המעמדות החלשים בחברה). את ספר דברים זיהו חוקרי המקרא עם הספר שנמצא ב[[בית המקדש]] בימי יאשיהו ולאורו התנהלה הרפורמה הפולחנית משנת [[622 לפנה"ס]] ואילך.
 
במחקרו המפורסם משנת 1943 הציג [[מרטין נות]] השערה על קיומה של יצירה בשם 'ההיסטוריה הדויטרונומיסטית', שהיא יצירה של מחבר בודד שחי בתקופת הגלות ולא יאוחר משנת 562 לפנה"ס. מרתין נות הניח כי 'ההיסטוריה הדויטרונומיסטית' כוללת את הפרקים מ{{תנ"ך|דברים|א}} ועד {{תנ"ך|מלכים ב|כה}}, החיבור המספר את תולדות ישראל מהר חורב עד [[גלות בבל]]. חוקרים רבים קיבלו את השערתו ופיתחו אותה.
 
==עריכה רבת רבדים==
תלמידיו הגרמנים פיתחו את התאוריה והצביעו על עורכים נוספים מתקופת הגלות: העורכים הללו הצביעו על קיומן שלוש עריכות דויטרונומיסטיות: 1. עריכה היסטורית; 2. עריכה נבואית; 3. עריכה נומיסטית (=תורני).
חוקרים אמריקנים הבחינו גם בעורכים קדם גלותיים, שהבולט בהם הוא קרוס, שהציע את 'שיטת הגושים' הכוללת את גוש הפרקים דברים - {{תנ"ך|מלכים ב|כג|כד|קצר=כן}}, וגוש שני הכוללת את {{תנ"ך|מלכים ב|כג|כה|קצר=כן}} ואילך. חוקרים רבים פיתחו את השערתו של קרוס והציעו כי העורך הגלותי אחראי על תוספות של פסוקים נוספים בתוך הגוש הראשון.
תאוריות אחרות הציעו כי מדובר ב'אסכולה דויטרונומיסטית', שפעלה החל מהמאה השביעית לפנה"ס, משנת 622 לפנה"ס ושגשגה בתקופת [[גלות בבל]] ו[[שיבת ציון]] במהלך המאה החמישית והשישית לפנה"ס. עקרונותיה ואמונותיה באים לידי ביטוי לאורך ספרי נביאים ראשונים.
===מאפיינים כללים של האסכולה המשנה תורתית===
# רעיון ריכוז פולחן (על פי החוק ב{{תנ"ך|דברים|יב|א|יד|קצר=כן}})- על פי החוק ישנו רק מקדש חוקי אחד בארץ כולה והוא המקדש בירושלים. המקדימים מייחסים את כתיבת החוק לחזקיהו מלך יהודה ({{תנ"ך|מלכים ב|יח}}) והמאחרים סוברים כי הוא נכתב בימי הגלות.
# [[בית דוד]] - האסכולה המשנה תורנית העלתה על נס את המלכים משושלת דוד. על פי {{תנ"ך|שמואל ב|ז}} ל[[דוד]] הובטח כי תצא ממנו שושלת מלכים נצחית בירושלים אחרי שהעביר אליה את המשכן. העורך הדויטרונומיסטי הדגיש את סדרי השלטון והפולחן שהנהיג דוד בממלכה, אשר המשיכו להתקיים כל ימי [[ממלכת יהודה]]. מנגד העורך גינה את ההתנהלות הקלוקלת של [[ממלכת ישראל]] הצפונית על ידי תיאור האנרכיה השלטונית והדתית ששלטה בה באמצעות הציטוט {{ציטוטון|בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.|{{תנ"ך|שופטים|כא|כה}}}}.
# רעיון הברית - עקרון הברית בין ה' לעמו נמצא במרכזה של העריכה. המלך והעם מחויבים בחוקי ברית סיני, ועליהם להישמע לחוקיו ומצוותיו של האל. כל הפרה של החוקים הללו גוררת עונש. העם מחויב בעיקר לדיברות הראשונים הקובעים את החובה להיות נאמן לאל אחד.
# ההסבר ההיסטריוגפרי - הצגת תולדות העם כדוגמה להתממשות רעיון רעיון הברית. ספר דברים מציג את נוסח הברית, והספרים הבאים (יהושע עד מלכים) מציגים דוגמאות מתחום ההיסטוריה המראות כיצד העם קיבל את גמולו על שמירת הברית (למשל שגשוג הממלכה בימי דוד או יאשיהו) ועל הפרת הברית. באופן זה מוסברת הגלות כעונש הסופי על הפרת הברית.
 
==לקריאה נוספת==
 
* [[אלכסנדר רופא]], "ההיסטוגרפיה בשלהי תקופת המלוכה: החיבור האפרתי כנגד החיבור המשנה תורתי", '''[[בית מקרא]]''' ל"ח (תשנ"ג)
* [[משה ויינפלד]], מיהושע עד יאשיהו, ירושלים, 1992.
* [[נדב נאמן]], העבר המכונן את ההווה - עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן, ירושלים 2002.