האסכולה הדויטרונומיסטית – הבדלי גרסאות

{{שכתוב||פסקה=}}

ב[[ביקורת המקרא]], '''ההשקפה הדויטרונומיסטית''' היא ההשקפה המיוחסת למערך של אמונות ודעות שהושפעו מ"המקור הדויטרונומיסטי" (ספר [[דברים]]), הקרוי גם "משנה תורה". מקור המילה בשמו של ספר דברים ב[[תרגום השבעים]] ל[[יוונית]] (Δευτερονόμιον) ול[[לטינית]] - ה[[וולגטה]] (Deuteronomium).

 

עיקרו של ספר דברים הוא נאומו של [[משה]] בו הוא סוקר את המסע של [[עם ישראל]] במדבר ואת החוקים שקיבל. במידה רבה חוזר ספר דברים על פרטים רבים שתוארו כבר ביתר ספרי התורה אלא שהוא עושה זאת בסגנון ייחודי, בשינויי פרטים ובמתן דגש על עניינים כגון: חוק [[ריכוז הפולחן]] הקובע כי ישנו מקום פולחן לגיטימי אחד שה' בחר-"בָמַקוֹם אָשֶר יִבְחַר ה' לשכן שמו שם", הכולל איסור על הקרבת קרבנות מחוץ ל[[משכן]] או [[בית המקדש]], אשר הובא ב{{תנ"ך|ויקרא|יז}} בסגנון אחר; חוקי ספר דברים מדגישים את ערך העזרה לחלש והיחס לגר, והחגים מתוארים בו כחגים סוציאליים בהם יש לשתף את העבדים, יתומים ואלמנות, וכמובן את הלוי אשר בשעריך (יישום חוק ריכוז הפולחן בימי [[יאשיהו]] פגע במעמד הלויים שאיבדו את מקור פרנסתם במקדשים, ולכן הם מצטרפים לרשימת המעמדות החלשים בחברה). את ספר דברים זיהו חוקרי המקרא עם הספר שנמצא ב[[בית המקדש]] בימי יאשיהו ולאורו התנהלה הרפורמה הפולחנית משנת [[622 לפנה"ס]] ואילך.

 

במחקרו המפורסם משנת 1943 הציג [[מרטין נות]] השערה על קיומה של יצירה בשם 'ההיסטוריה הדויטרונומיסטית', שהיא יצירה של מחבר בודד שחי בתקופת הגלות ולא יאוחר משנת 562 לפנה"ס. מרתין נות הניח כי 'ההיסטוריה הדויטרונומיסטית' כוללת את הפרקים מ{{תנ"ך|דברים|א}} ועד {{תנ"ך|מלכים ב|כה}}, החיבור המספר את תולדות ישראל מהר חורב עד [[גלות בבל]]. חוקרים רבים קיבלו את השערתו ופיתחו אותה.

 

חוקרים אמריקנים הבחינו גם בעורכים קדם גלותיים, שהבולט בהם הוא קרוס, שהציע את 'שיטת הגושים' הכוללת את גוש הפרקים דברים - {{תנ"ך|מלכים ב|כג|כד|קצר=כן}}, וגוש שני הכוללת את {{תנ"ך|מלכים ב|כג|כה|קצר=כן}} ואילך. חוקרים רבים פיתחו את השערתו של קרוס והציעו כי העורך הגלותי אחראי על תוספות של פסוקים נוספים בתוך הגוש הראשון.

===מאפיינים כללים של האסכולה המשנה תורתית===

# רעיון הברית - עקרון הברית בין ה' לעמו נמצא במרכזה של העריכה. המלך והעם מחויבים בחוקי ברית סיני, ועליהם להישמע לחוקיו ומצוותיו של האל. כל הפרה של החוקים הללו גוררת עונש. העם מחויב בעיקר לדיברות הראשונים הקובעים את החובה להיות נאמן לאל אחד.

# ההסבר ההיסטריוגפרי - הצגת תולדות העם כדוגמה להתממשות רעיון רעיון הברית. ספר דברים מציג את נוסח הברית, והספרים הבאים (יהושע עד מלכים) מציגים דוגמאות מתחום ההיסטוריה המראות כיצד העם קיבל את גמולו על שמירת הברית (למשל שגשוג הממלכה בימי דוד או יאשיהו) ועל הפרת הברית. באופן זה מוסברת הגלות כעונש הסופי על הפרת הברית.

 

==לקריאה נוספת==

* [[אלכסנדר רופא]], "ההיסטוגרפיה בשלהי תקופת המלוכה: החיבור האפרתי כנגד החיבור המשנה תורתי", '''[[בית מקרא]]''' ל"ח (תשנ"ג)

* [[נדב נאמן]], העבר המכונן את ההווה - עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן, ירושלים 2002.