ויקיפדיה

אריאל פורת – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Itamar108 (שיחה | תרומות)
202 עריכות
עדכון הערך
שורה 9:
פורת נולד ב[[תל אביב]]. אביו, חיים פורת, כיהן כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, ואימו, עדינה פורת, הייתה שופטת בבית הדין הארצי לעבודה. למד בבית הספר היסודי ע"ש דובנוב וב[[תיכון עירוני א']]. את שירותו הצבאי בן חמש השנים עשה ב[[חיל המודיעין]] והוא [[רב-סרן]] ב[[שירות המילואים בישראל|מילואים]]. השלים תואר ראשון במשפטים בהצטיינות (1983-1979) ב[[אוניברסיטת תל אביב]], המשיך במסלול ישיר ל[[דוקטורט]], ולאחר קבלת התואר (1989) היה עמית מחקר ב[[אוניברסיטת ייל]] (1989-90).
 
פורת הצטרף לסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בשנת 1990, והוא מתמחה ב[[דיני נזיקין]], [[דיני חוזים]] ו[[ניתוח כלכלי של המשפט]]. הוא כיהן בשנים 2002–2006 כדקאן הפקולטה למשפטים, והינו מופקד הקתדרה למשפט פרטי ע"ש אלן פוהר. החל משנת 2003 ועד מינויו לנשיא אוניברסיטת תל אביב, פורת היה פרופסור אורח קבוע ב[[אוניברסיטת שיקגו]] (Fischel-Neil Distinguished Visiting Professor), וכיהן כפרופסור אורח גם באוניברסיטאות [[אוניברסיטת סטנפורד|סטנפורד]], [[אוניברסיטת ניו יורק|ניו יורק]], [[אוניברסיטת קולומביה|קולומביה]], [[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי|ברקלי]], [[אוניברסיטת וירג'יניה|וירג'יניה]], [[אוניברסיטת סטנפורד|סטנפורד]], [[אוניברסיטת טורונטו|טורונטו]] ו[[אוניברסיטת דרום קליפורניה]]. הוא חבר ב-American Law Institute, המנסח את "[[המשפט המקובל]]" האמריקאי בכל תחומי המשפט, היה נשיא האגודה הישראלית למשפט וכלכלה, ובשנים 2008–2011 היה חבר הנהלת ה-American Law and Economics Association.
 
פורת ייסד וערך (2003-2000) את כתב העת "[[Theoretical Inquiries in Law]]", המדורג בדירוג הפופולרי של Washington and Lee Law School כראשון בעולם מחוץ לארצות הברית.{{הערה|1= ניתן לראות את עמדתו בדירוג של Washington and Lee Law School,
יש לסמן non us ולקבל את דרוגו כראשון בכל הקטגוריות של כתבי העת המתפרסמים מחוץ לארצות הברית
http://lawlib.wlu.edu/LJ/index.aspx}} כן עמד בראש מרכז-על צגלה למחקר בינתחומי של המשפט (2002-1997) וערך את [[כתב עת|כתב העת]] [[עיוני משפט]] של הפקולטה למשפטים (1991-92). בשנת 2013 מונה כראש ועדת ההיגוי האסטרטגי של האוניברסיטה שהוקמה במטרה לבחון שינויים במבנה ובניהול האקדמי של אוניברסיטת תל אביב. המלצות הוועדה אומצו ויושמו על ידי האוניברסיטה.
 
ב-4 באפריל 2013 מינתה [[שר המשפטים|שרת המשפטים]] [[ציפי לבני]] את פורת לכהן ב[[ועדת ריבלין|וועדת ריבלין]], בראשות ה[[משנה לנשיא בית המשפט העליון]] בדימוס [[אליעזר ריבלין]], שתפקידה לבחון את האפשרות להחלת הסדר פיצוי מיוחד על עובדי [[קריה למחקר גרעיני - נגב|הקריה למחקר גרעיני בדימונה]] שחלו בסרטן בעת חשיפתם לקרינה מייננת במהלך עבודתם. הוועדה פרסמה את מסקנותיה במהלך אוקטובר 2015, וקבעה כי העובדים שחלו בסרטן יזכו לפיצויים מוגדלים.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4716869,00.html|כותרת=הישג לעובדי הכור שחלו בסרטן: לא יצטרכו להוכיח שמחלתם נגרמה בעבודה|אתר=ynet|תאריך=2015-10-27|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-03-24}}}}
שורה 25:
===פעילותו כדקאן===
 
פורת היה דקאן הפקולטה למשפטים בעת משבר כלכלי קשה שפקד את אוניברסיטת תל אביב, אולם הפקולטה למשפטים הייתה היחידה מבין פקולטות האוניברסיטה אשר הגדילה בתקופה זו את מצבת הסגל האקדמי שלה. הוא הנהיג הקמתהקמתה תוכניתשל תכנית תואר שני משותפת בין הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב לבין בית הספר למשפטים של [[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי|אוניברסיטת ברקלי]], ואף הניח את התשתית לתוכנית תואר שני משותפת בין הפקולטה בתל אביב לבין בית הספר למשפטים של [[אוניברסיטת נורת'ווסטרן]]. בעת כהונתו הוקמו בפקולטה תוכניות רבות לחילופי מרצים וסטודנטים, בין היתר עם אוניברסיטאות פנסילבניה, מישיגן, וירג'יניה ו[[אוניברסיטת טורונטו|טורונטו]].
 
כדקאן הפקולטה למשפטים יסד פורת את "תוכנית הקבלה למצטיינים ב[[פריפריה#המושג בראי הסוציולוגיה הישראלית|פריפריה]]".{{הערה|1=[http://www.tau.ac.il/admissions/outstanding/about.html אתר התוכנית]}} על פי תוכנית זו, בוגרי בתי ספר תיכון באזורי פריפריה, רשאים להגיש את מועמדותם ללימודים באוניברסיטה על פי הישגיהם בבתי הספר שבהם למדו, ובלי לעבור [[בחינה פסיכומטרית]]. המתקבלים הם אלו אשר הצטיינו בלימודים התיכוניים בהשוואה לבני מחזורם בבית הספר שבו למדו. התוכנית מבוססת על ההנחה שניתן לנבא הצלחה בלימודים האקדמיים על פי השוואת הישגיהם של המועמדים להישגי בני הקבוצה ממנה באו, ולא על פי השוואת הישגיהם להישגי בני קבוצות אחרות, חזקות יותר מבחינה חברתית וכלכלית.{{הערה|1=[[תמרה טראובמן]] ויולי חרומצ'נקו, "[http://news.walla.co.il/?w=/21/872186 מסלול הקבלה למצטיינים מהפריפריה יורחב לכל הפקולטות באוני' ת"א]", '''הארץ''', 10 במרץ 2006}} בראיון ל-The Chronicle of Higher Education אומר פורת שעשרת התלמידים שנתקבלו לתוכנית בשנה הראשונה סיימו את שנת הלימודים בממוצע גבוה יותר מזה של שאר התלמידים בפקולטה.{{הערה|1=Haim Watzman, "Top Israeli University Expands Program for Disadvantaged Students". '''The Chronicle of Higher Education'''. 24.3.06|שמאל=כן}} בשנת 2006 אומצה התוכנית על ידי כל פקולטות האוניברסיטה, ואף אוניברסיטאות אחרות גילו בה עניין.{{הערה|1={{הארץ|תמרה טראובמן ויולי חרומצ'נקו|לפי הפסיכומטרי, היא בכלל לא הייתה מתקבלת|1.1036141|16 באוגוסט 2005}}}}
 
==מחקרים עיקריים==
 
פורת פרסם למעלה מ-90 מאמרים וכן ארבעה ספרים.
 
===הגנת אשם תורם בדיני חוזים===
ספרו הראשון של פורתבספר "הגנת אשם תורם בדיני חוזים" (1997), מציע פורת להכיר בעקרון האשם התורם בדיני החוזים, ובפתרון של חלוקת האחריות החוזית במקרים של [[הפרת חוזה]]. על פי דיני החוזים המסורתיים, במקרה של תקלה בביצוע החוזה, מוגדר אחד מן הצדדים לחוזה כאחראי לתקלה, והאחריות לנזקיה מוטלת כולה על כתפיו. ה[[תזה]] של הספר היא, שבמקרים רבים הן המפר והן הנפגע תרמו באשמם להפרת החוזה או לגרם הנזק, והאחריות לנזקי ההפרה צריכה להתחלק ביניהם. בפסק דין מנחה{{הערה|1=ע"א 3912/90 Eximin S.A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64.
}} אימץ בית המשפט העליון את התזה וקלט את [[דוקטרינה|דוקטרינת]] האשם התורם החוזי אל תוך המשפט הישראלי. מאז מתן פסק הדין נפסקו עשרות רבות של פסקי דין בערכאות השונות אשר החילו את הגנת האשם התורם במצבים שונים, תוך הסתמכות על ספרו של פורת.
 
===אחריות נזיקית במצבי אי ודאות ודוקטרינת הנזק הראיתי===
במשותף עם פרופסור [[אלכס שטיין]], כיום שופט [[בית המשפט העליון]], פרסם פורת בהוצאת הספרים של [[אוניברסיטת אוקספורד]] ספר הנקרא (2001) "Tort Liability under Uncertainty". פרקים אחדים מן הספר פורסמו על ידי פורת עוד קודם לכן כמאמרים.{{הערה|1="אחריות קיבוצית בדיני נזיקין", '''משפטים''', כג 311 (1994).}}{{הערה|1="פיצוי בגין יצירת סיכון ופגיעה בסיכוי", '''[[עיוני משפט]]''', כג (2000) 605.}} הספר מציג שלל מצבים שבהם קיימת אי ודאות באשר לגרם נזקים, ודן בשאלה אם יש להטיל אחריות משפטית בגין גרימתם, ואם כן על מי. הספר מנתח מצבים אלו, וכן מצבים רבים נוספים מנקודת מבט עיונית, ומציע פתרונות פרקטיים לבתי המשפט.
בנוסף, מציע הספר אימוץ של [[דוקטרינה]] משפטית חדשה הנקראת "דוקטרינת הנזק הראייתי". דוקטרינה זו פותחה עוד קודם לכן על ידי מחברי הספר בכתיבה קודמת שלהם, בארץ ובחו"ל, וביסודה הרעיון, שאם אדם גורם לאי ודאות המונעת מאדם אחר לממש את זכויותיו כלפי המזיק, יוצר אי הוודאות אחראי מבחינה משפטית, בהתקיים תנאים מסוימים, ל"נזק הראייתי" לו גרם. דוקטרינת הנזק הראייתי נקלטה בפסיקה בישראל ונעשה בה שימוש במאות רבות שלבאלפי פסקי דין, בין היתר במצבים שבהם עקב אי סדרים וחסרים בתיקים רפואיים, אין החולה שניזוק במהלך הטיפול הרפואי יכול לדעת כיצד ניזוק. בתי המשפט העבירו במקרים אלו את נטל השכנוע לכתפי בית החולים בו ניתן הטיפול הרפואי, על מנת שיוכיח שהנזק לא נגרם עקב [[רשלנות רפואית]], שאם לא יצליח לעמוד בנטל יישא בנזקי החולה.
הספר, וכן המאמרים שפרסם פורת בתחום (לפני ואחרי פרסום הספר), צוטטו בהרחבה עשרות רבות של פעמים בפסקי דין, הן של בית המשפט העליון והן של בתי משפט אחרים, והשפיעו באופן משמעותי על פיתוח התחום. בין היתר צוטט הספר על ידי עורכי ה-Restatement of the Law, Torts, 3d, ובכך תרם לעיצובה של הדוקטרינה של אחריות בגין פגיעה בסיכויים גם במשפט האמריקאי.
 
===סיכונו העצמי של המזיק===
===פיתוח הניתוח הכלכלי של המשפט הפרטי===
במאמר העוסק בסיכונו העצמי של המזיק מציגים פורת ו[[רוברט קוטר]] טעון שבניגוד ל[[אינטואיציה]], בעת שבית משפט קובע אם המזיק התרשל, עליו לשקול לא רק את הסיכון שיצר כלפי הניזוקים בכוח, אלא גם את הסיכון שיצר כלפי עצמו. הטעון במאמר התקבל על ידי עורכי ה-Restatement of the Law, Torts, 3d, וכן על ידי בית המשפט העליון של ישראל.{{הערה|1=ב ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד, פ"ד נה(5) 826.}}
 
===אנטי ביטוח===
טעון נוסף של פורת וקוטר המפותח במאמר על הפחתת סנקציות לא משפטיות מן הפיצויים הוא, שבעת פסיקת פיצויים בגין הפרת חוזה או בגין ביצוע עוולה, רצוי להפחית במקרים מסוימים את הפיצויים לניזוק, בגובה הסנקציה הלא משפטית בה נשא המפר או המעוול. השאלה מתי ראוי לבצע הפחתה כזו ומתי לא, תלויה בעיקרו של דבר בשאלה, אם הסנקציה הלא משפטית יצרה נזק שאין בצידו כל תועלת (deadweight loss) – שאז אין לנכות את הסנקציה הלא משפטית, או שיצרה במקביל לנזק תועלת – שאז יש לנכות סנקציה זו.
 
במאמר "אנטי-ביטוח" מציעים פורת וקוטר חוזה מיוחד אשר יספק תמריצי התנהגות אופטימליים הן למפר והן לנפגע, אף כאשר אין כל דרך לדעת לאחר מעשה כיצד נהגו המפר והנפגע עובר לגרימת הנזק או להפרת החוזה. הרעיון בכלליות הוא, שבמקרה של הפרת החוזה, לא ישולם הפיצוי לנפגע אלא לצד שלישי. הצד השלישי, מצידו, ישלם מראש לצדדים לחוזה סכום כסף המבטא את תוחלת הרווח שהוא עתיד להפיק מהפרת החוזה. בדרך זו יהיו למפר תמריצים יעילים לקיים את החוזה, אך גם לנפגע יהיה תמריץ לשתף פעולה מצד אחד, ולהימנע מהסתמכות יתר על החוזה מצד שני, שכן יידע שלא יפוצה בגין נזקיו. רעיון האנטי ביטוח ישים בתחומים שונים, ובפרט בתחום החוזים הצרכניים.
 
===אגרגציה של הסתברויות===
גם מאמרם של פורת וקוטר על אחריות חוזית יורדת מציע לשוק חוזה מיוחד, אשר על פיו, ככל שמתקדם ביצוע החוזה, יופחתו פיצוייו של הנפגע מהפרת החוזה. בבסיס טעון זה גלום הרעיון, שככל שמתקדם המבצע בביצוע החוזה, די בסנקציה נמוכה יותר כדי לתמרץ אותו להשלים את הביצוע. הפחתת הפיצוי אף משפרת את תמריציו של מקבל הביצוע וגורמת לו לשתף פעולה ולהימנע מהסתמכות יתר על החוזה.
 
מאמר של פורת וקוטר על אחריות כוללת בגין נזקים עודפים עוסק במצבים שבהם מספר מזיקים גורמים לנזקים כבדים, אך לא ניתן לדעת מה חלקו של כל מזיק ומזיק בגרם הנזק. הטעון במאמר הוא, שדרך טובה ליתן לכל המזיקים תמריצים יעילים להפחתת נזקים, היא לחייב כל אחד מהם לשאת בהפרש שבין הנזק הכולל בפועל, לבין הנזק הכולל האופטימלי. הפתרון שמוצע במאמר ניתן ליישום בין היתר במצבים שבהם מספר מזהמים גורמים לזיהום סביבתי משמעותי, מבלי שניתן לדעת לכמה נזק גרם כל אחד מן המפעלים.
 
במספר מאמרים (עם אלון הראל ועם אריק פוזנר), טוען פורת שלפי תורת ההסתברות ודיני הראיות, על בתי המשפט לבצע אגרגציה של הסתברויות ולהרשיע עבריינים (או לקבל תביעות אזרחיות) במצבים שבהם אדם, לדוגמה, חשוד בכך שביצע מספר עבירות שונות, אולם אין בנמצא די ראיות כדי להרשיע אותו בכל עבירה בנפרד (כגון ארגוני פשיעה). במצבים אלה, כנטען, יש להתיר לבתי המשפט להרשיע  את החשוד בגין עבירה בלתי מסוימת, גם אם לפי התפיסה המסורתית לא ניתן להרשיעו בגין אף אחת מהעבירות המסוימות שבהן הוא נחשד.
 
===פרסונליזציה של המשפט===
 
במספר מאמרים (עם ליאור סטרכילביץ' ועם עמרי בן-שחר) פורת מפתח תאוריה משפטית שבבסיסה הרעיון שהמשפט צריך לחול בצורה שונה על אנשים שונים, ולא באופן אחיד. לפי תאוריה זו, על המשפט להשתנות ולהתאים את עצמו לעידן המידע ולשימוש הגובר שנעשה ב-Big-Data בכל יתר תחומי החיים והמדע. כך, בתמצית, על המחוקק ובתי המשפט לקבוע כללים משפטיים, בכל ענפי המשפט, באופן פרסונלי, לפי המידע שמצטבר על אודות מאפייניהם של סוגים שונים של צדדים לחוזים, של מזיקים וניזוקים, של עבריינים ועוד.
 
===דרכי התמודדות עם תופעת הרפואה המגננתית===
רביםאחדים מכתביו של פורת עוסקים בתחום האחריות של רופאים ובתי חולים. בצד כתיבה הממליצה להטיל אחריות נזיקית על רופאים ובתי חולים כאשר רישומים רפואיים נמצאו לוקים (נזק ראייתי), וכתיבה אחרת הממליצה להטיל אחריות נזיקית במקרים שבהם קיימת אי ודאות אם הנזק נגרם על ידי רשלנות הרופא (אחריות בגין הגברת סיכון), מציע פורת לצמצם את אחריותם של הרופאים והמוסדות הרפואיים במקרים רבים אחרים. במאמר אחד (Offsetting Risks), הציע פורת להפחית באופן משמעותי את אחריותם של רופאים אשר העדיפו ברשלנות דרך טיפול אחת על פני דרך טיפול אחרת וגרמו עקב כך נזק לחולה, וזאת אם ההעדפה הרשלנית לא רק הגדילה את סיכוני החולה, אלא בד בבד אף הפחיתה סיכונים אחרים שלו. על פי הנטען על ידי פורת, קבלת הטעון שלו עשויה להביא למיתון תופעת הרפואה המגננתית ולהוזלתו של השירות הרפואי. במאמרים קודמים ("The Many Faces of Negligence", "רשלנות ואינטרסים"), טען פורת שכאשר הרופא או המוסד הרפואי נטולי אינטרס עצמי בדרך הטיפול בחולה, עשוי להיות יתרון בשחרורו של הרופא מאחריות משפטית כלשהי אפילו אם התרשל וגרם לנזק. פורת טען ששחרור כזה מאחריות עשוי להפחית את סיכון הרפואה המגננתית.
 
==ספרים==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אריאל_פורת"