המגזר השלישי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 46:
 
== המגזר השלישי בישראל ==
ב[[ישראל]], מרבית ארגוני המגזר השלישי מאוגדים כ[[עמותה רשומה|עמותות רשומות]], אולם רבים הארגונים שאינם רשומים או שהם בעלי מעמד חוקי אחר, כגון [[אגודה עות'מאנית|אגודות עות'מאניות]], [[אגודה שיתופית|אגודות שיתופיות]], [[חברה בע"מ]], מוסדות דת, ארגונים בינלאומיים וכו'. בטרם הקמת המדינה, המגזר השלישי מילא תפקיד מרכזי בתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה, התרבות והמחקר, ושימש גם בסיס להקמת המדינה שבדרך. מאז שנות השמונים של המאה ה-20, התרחב המגזר השלישי בישראל ולארגונים אלו תפקידים רבים יותר ויותר, ולעיתים הם מהווים תחליף למגזר הציבורי.
לפי שטינברג כתוצאה מה[[הסכסוך הישראלי-ערבי]]-[[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|פלסטיני]] ישראל הפכה למוקד עבור הארגונים הלא ממשלתיים העולמיים וזאת כתוצאה מתפיסת "החובה להתערב (Devoir d'Ingerence)". רשתות הארגונים הלא ממשלתיים לזכויות אדם מילאו תפקיד קריטי בחיזוק המיקוד האינטנסיבי על ישראל במבני זכויות אדם של האו"ם. כתוצאה ממוקד לא פרופורציונלי זה הועלו "מאות החלטות חד-צדדיות" שיצאו [[העצרת הכללית של האומות המאוחדות|מהעצרת הכללית של האו"ם]], [[מועצת הביטחון]], [[המועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות]], [[ועדת האו"ם לזכויות אדם|הוועדה לזכויות אדם]], והוועדה לקידום מעמד האישה. דבר שהוכיח כי "באו"ם, ישראל מופלה לבדיקה אינטנסיבית יותר ומוחזקת לסטנדרטים גבוהים יותר מכל מדינה אחרת."{{הערה|שם= שטינברג}}
 
בשנת [[2007]] היו רשומות 43,000 עמותות., על פי נתוני המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי ב[[אוניברסיטת בן-גוריון]],{{הערה|שם=חגי}} בשנת 2011 היו רשומים 34,398 ארגונים ללא מטרות רווח.<ref name=":3" /> ב-2016 היו רשומים 39,327 ארגונים והערכה על פי ארגון מידות שרק 13,000 פעילות ומדווחות לרשם העמותות.<ref>{{Cite news|title=40 אלף עמותות 
(על הנייר בלבד)|url=https://www.themarker.com/magazine/1.2904052|newspaper=TheMarker|date=2016-04-04|access-date=2019-07-16|first=טלי|last=חרותי-סובר}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3683649,00.html|הכותב=גיל קליאן|כותרת=המגזר השלישי בישראל יותר קטן ממה שחשבתם, ובהרבה|אתר=כלכליסט - www.calcalist.co.il|תאריך=2016-03-16|תאריך_וידוא=2019-07-16}}</ref>
לפי שטינברג לאחר [[ועידת האו"ם נגד הגזענות (2001)|ועידת דרבן]] בה הוצגה ישראל כמדינת [[אפרטהייד]] גזענית המבצעת [[רצח עם]] בפלסטינים, רבים מהעמותות אימצו מספר טקטיקות ליישום הקריאה ל"מדיניות של בידוד מלא ומוחלט של ישראל כמדינת אפרטהייד", ובהם: הטלת "סנקציות וחרמות חובה מקיפות, הפסקה המוחלטת של כל הקשרים (דיפלומטיים, כלכליים, חברתיים, סיועים, שיתוף פעולה צבאי, ואימון) בין כל המדינות וישראל". זאת על בסיס דגם וניסיון מקרה [[דרום אפריקה]]{{הערה|שם= שטינברג}}.
 
ב[[ישראל]], מרבית ארגוני המגזר השלישי מאוגדים כ[[עמותה רשומה|עמותות רשומות]], אולם רבים הארגונים שאינם רשומים או שהם בעלי מעמד חוקי אחר, כגון [[אגודה עות'מאנית|אגודות עות'מאניות]], [[אגודה שיתופית|אגודות שיתופיות]], [[חברה בע"מ]], מוסדות דת, ארגונים בינלאומיים וכו'. בטרם הקמת המדינה, המגזר השלישי מילא תפקיד מרכזי בתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה, התרבות והמחקר, ושימש גם בסיס להקמת המדינה שבדרך. מאז שנות השמונים של המאה ה-20, התרחב המגזר השלישי בישראל ולארגונים אלו תפקידים רבים יותר ויותר, ולעיתים הם מהווים תחליף למגזר הציבורי.
 
===פעילות===
בשנת [[2007]] היו רשומות 43,000 עמותות. על פי נתוני המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי ב[[אוניברסיטת בן-גוריון]], בשנת 2011 היו רשומים 34,398 ארגונים ללא מטרות רווח.<ref name=":3" /> ב-2016 היו רשומים 39,327 ארגונים והערכה על פי ארגון מידות שרק 13,000 פעילות ומדווחות לרשם העמותות.
 
בעשור הראשון של המאה ה-21 חל גידול ניכר בהיקף הפעילות של המגזר השלישי בישראל, נוספו כ-100 אלף משרות המייצגות גידול מצטבר של 22% במהלך עשר שנים{{הערה|שם=חגי}}, שיא המועסקים נרשם בשנת 2008 - כ-613,000. 26 אחוז מהארגונים עוסקים בתחומי [[דת]], 16 אחוז ברווחה ובריאות, 16 אחוז בתרבות ופנאי, 15 אחוז ב[[חינוך]] ומחקר, 12 אחוז ב[[פילנתרופיה]] והשאר בשינוי חברתי, שיכון ופיתוח ועוד. עוגת המימון של הארגונים מתחלקת ל-53% מתמיכה ציבורית, 34% מהכנסות עצמאיות, ו-13% מתרומות. על פי נתוני ועדת גלנור מ-2008, ב-2002 המגזר השלישי בישראל מנה 25,000 ארגונים, וכלל כ-236,152 משרות, כאשר ל-8,200 ארגונים יש אישור מנהל תקין, ו-4,500 מהם הם מוסדות ללא כוונת רווח. המדינה תמכה בארגונים בסכום של 2.2 מיליארד ש"ח (2005), ורכשה שירותים ב-3.2 מיליארד ש"ח (2002) ונתנה הטבות מס בשווי 160 מיליון ש"ח (2006){{הערה|[http://www.pmo.gov.il/NR/rdonlyres/8B456F77-9B3A-4321-AF8F-875D27C8D384/0/PolicyHEB.pdf מסמך מדיניות ירושלים], }}. על פי נתוני [[מכון ראות]] חלקו בשוק התעסוקה בישראל הוא כמעט כפול מהממוצע ב-22 מדינות מפותחות{{הערה|1=[http://reut-institute.org/Publication.aspx?PublicationId=3173 המגזר השלישי בישראל]}}. בשנת 2009 הווה תוצר המלכ"רים 5.9% [[תוצר מקומי גולמי|מהתוצר המקומי הגולמי]] ונספרו בו 375 אלף משרות שכיר שהוו13.3% מכלל המשרות במשק{{הערה|שם=חגי|חגי כץ והילה יוגב-קרן, [http://cmsprod.bgu.ac.il/NR/rdonlyres/9283A9F6-341C-48FD-839A-3993B88A8BB4/127742/ShukHaAvoda_SMALL_180413.pdf שוק העבודה של המגזר השלישי בישראל], המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, אוניברסיטת בן-גוריון, מרץ 2013}}
 
====תחומי פעולה====
בשנת 2012 פעלו בישראל 35,974 ארגונים בתחומי ב-11 תחומי פעליות מרכזיים: איגודים מקצועיים - 1,067; איכות הסביבה - 296 ; ארגוני אזרחים - 2,239, ארגונים בינלאומיים - 261 ; בריאות - 899 ; דת - 9,149 ; חינוך ומחקר- 7,059 ; פילנתרופיה - 1,754 ; רווחה - 5,293 ; שיכון ופיתוח - 1,218 ; תרבות ופנאי - 6,265 ; אחר - 474<ref name=":3">{{צ-ספר|מחבר=|שם=שנתון העמותות בישראל|מקום הוצאה=|מו"ל=אנפיטק|שנת הוצאה=2012|קישור=https://www.justice.gov.il/Pubilcations/Articles/Documents/NPTech_Bookletfinal1.pdf|עריכה=ד"ר ניסן לימור}}</ref>.
 
שורה 66 ⟵ 59:
* '''ארגוני סנגור''' - הפועלים לקדם חקיקה, העלאת מודעות ציבורית, שינוי מדיניות תיקון עוולות ועוד. לדוגמה: [[האגודה לזכויות האזרח בישראל]], [[אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה|האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה]], [[נשים למען עתיד ישראל|נשים בירוק]], [[ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל|תחבורה בדרך שלנו]].
* '''ארגוני שירותים''' - המציעים שירותים ישירים או עקיפים למוטביהם. לדוגמה: [[אקים]], [[איחוד הצלה]], [[איל"ן]], [[ישיבת חברון כנסת ישראל|ישיבת חברון]].
 
=== מקורות מימון ===
בעשור הראשון של המאה ה-21 חל גידול ניכר בהיקף הפעילות של המגזר השלישי בישראל, נוספו כ-100 אלף משרות המייצגות גידול מצטבר של 22% במהלך עשר שנים{{הערה|שם=חגי}}, שיא המועסקים נרשם בשנת 2008 - כ-613,000. 26 אחוז מהארגונים עוסקים בתחומי [[דת]], 16 אחוז ברווחה ובריאות, 16 אחוז בתרבות ופנאי, 15 אחוז ב[[חינוך]] ומחקר, 12 אחוז ב[[פילנתרופיה]] והשאר בשינוי חברתי, שיכון ופיתוח ועוד. עוגת המימון של הארגונים מתחלקת ל-53% מתמיכה ציבורית, 34% מהכנסות עצמאיות, ו-13% מתרומות. על פי נתוני ועדת גלנור מ-2008, ב-2002 המגזר השלישי בישראל מנה 25,000 ארגונים, וכלל כ-236,152 משרות, כאשר ל-8,200 ארגונים יש אישור מנהל תקין, ו-4,500 מהם הם מוסדות ללא כוונת רווח. המדינה תמכה בארגונים בסכום של 2.2 מיליארד ש"ח (2005), ורכשה שירותים ב-3.2 מיליארד ש"ח (2002) ונתנה הטבות מס בשווי 160 מיליון ש"ח (2006){{הערה|[http://www.pmo.gov.il/NR/rdonlyres/8B456F77-9B3A-4321-AF8F-875D27C8D384/0/PolicyHEB.pdf מסמך מדיניות ירושלים], }}. על פי נתוני [[מכון ראות]] חלקו בשוק התעסוקה בישראל הוא כמעט כפול מהממוצע ב-22 מדינות מפותחות{{הערה|1=[http://reut-institute.org/Publication.aspx?PublicationId=3173 המגזר השלישי בישראל]}}. בשנת 2009 הווה תוצר המלכ"רים 5.9% [[תוצר מקומי גולמי|מהתוצר המקומי הגולמי]] ונספרו בו 375 אלף משרות שכיר שהוו13.3% מכלל המשרות במשק{{הערה|שם=חגי|חגי כץ והילה יוגב-קרן, [http://cmsprod.bgu.ac.il/NR/rdonlyres/9283A9F6-341C-48FD-839A-3993B88A8BB4/127742/ShukHaAvoda_SMALL_180413.pdf שוק העבודה של המגזר השלישי בישראל], המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, אוניברסיטת בן-גוריון, מרץ 2013}}
 
===כח עבודה במגזר השלישי===
שורה 143 ⟵ 139:
 
מאז [[מלחמת ששת הימים]], דרך [[הסכמי אוסלו]] החל ב-1993 ומאז [[תוכנית ההתנתקות]] ב-2005, חלה העלייה במספר הארגונים הפוליטיים ובעלי צד בוויכוח הציבורי והפוליטי על מדיניות הממשלה ביחס לגבולותיה. נוצר מצב של "נקיטת צד", התגייסות ארגונים לפי המפה הפוליטית ל[[שמאל פוליטי בישראל|שמאל]] ו[[ארגוני ימין בישראל|ימין]]{{הערה|1=ביקורת הדדית מוקצנת במאמרים בעיתונות: [http://article.yedioth.co.il/default.aspx?articleid=4512 האם הביקורת נגד צה"ל של ארגוני זכויות האדם פוגעת במדינה] (מאמר תגובה ב[[ידיעות אחרונות]] הכולל באופן מובלע את הטענות נגד ארגוני זכויות האדם), וכן [http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=814369 חקירת ארגוני השמאל] הכולל מהצד השני טענות על "מגמה לאומנית" (ב[[אתר נענע]]).}}
 
לפי שטינברג כתוצאה מה[[הסכסוך הישראלי-ערבי]]-[[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|פלסטיני]] ישראל הפכה למוקד עבור הארגונים הלא ממשלתיים העולמיים וזאת כתוצאה מתפיסת "החובה להתערב (Devoir d'Ingerence)". רשתות הארגונים הלא ממשלתיים לזכויות אדם מילאו תפקיד קריטי בחיזוק המיקוד האינטנסיבי על ישראל במבני זכויות אדם של האו"ם. כתוצאה ממוקד לא פרופורציונלי זה הועלו "מאות החלטות חד-צדדיות" שיצאו [[העצרת הכללית של האומות המאוחדות|מהעצרת הכללית של האו"ם]], [[מועצת הביטחון]], [[המועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות]], [[ועדת האו"ם לזכויות אדם|הוועדה לזכויות אדם]], והוועדה לקידום מעמד האישה. דבר שהוכיח כי "באו"ם, ישראל מופלה לבדיקה אינטנסיבית יותר ומוחזקת לסטנדרטים גבוהים יותר מכל מדינה אחרת."{{הערה|שם= שטינברג}}
 
לפי שטינברג לאחר [[ועידת האו"ם נגד הגזענות (2001)|ועידת דרבן]] בה הוצגה ישראל כמדינת [[אפרטהייד]] גזענית המבצעת [[רצח עם]] בפלסטינים, רבים מהעמותות אימצו מספר טקטיקות ליישום הקריאה ל"מדיניות של בידוד מלא ומוחלט של ישראל כמדינת אפרטהייד", ובהם: הטלת "סנקציות וחרמות חובה מקיפות, הפסקה המוחלטת של כל הקשרים (דיפלומטיים, כלכליים, חברתיים, סיועים, שיתוף פעולה צבאי, ואימון) בין כל המדינות וישראל". זאת על בסיס דגם וניסיון מקרה [[דרום אפריקה]]{{הערה|שם= שטינברג}}.
 
==המגזר הרביעי==