חיים בן עטר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 95:
בסוף חודש תמוז ה'תק"ב ([[1742]]) נודע לבני החבורה שהמגפה ב[[ירושלים]] פסקה, והם החליטו לעלות לירושלים, בשלב ראשוני למטרת [[בדיקת היתכנות]] הקמת הישיבה בה, בהתאם להצעתו של רבי חיים אבולעפיה ותוך תיאום עם אנשי "כנסת ישראל" בליבורנו (למעשה, ר' חיים בן עטר דרש מהם במכתב אחר להותיר בידיו את ההכרעה אם להקים את המוסד בירושלים או בטבריה). לקראת תחילת חודש אלול הגיעה החבורה לירושלים והקימו את "ישיבת כנסת ישראל" בחצר רבי [[עמנואל חי ריקי]]. הם התקבלו בירושלים בכבוד רב, ותרמה לקבלת פנים זו העובדה שהיה להם מימון עצמאי שהתקבל מליבורנו, כך שלא נפלו לנטל על שאר התושבים ולא התחלקו עמם בכספי "[[החלוקה]]". ישיבת כנסת ישראל כללה למעשה שתי [[ישיבה|ישיבות]], אחת לתורת הנגלה ואחת ל[[קבלה|נסתר]]. בעוד שהקהילה הגרעינית של העולים עם רבי חיים בן עטר מנתה רק שלושים נפשות, שמתוכם רק מעט יותר מעשרה "חכמים", התגבשה סביבו קהילה למדנית רחבה יותר מבני המקום. הוא שאב מכך סיפוק רב והתבטא במכתב מאותם ימים: {{ציטוטון|המעיינים של ירושלים באים תמיד ולומדים לפני בכל דבר הקשה ובכבוד גדול ועצום יותר ממה שאני ראוי. ה' ישלם להם}}.
עם תלמידיו ממרוקו שהיו בין מייסדי "כנסת ישראל" בירושלים נמנו בין היתר רבי [[דוד חיים חסן]], רבי שם טוב גבאי, רבי חיים יאודה אמזלג ורבי יוסף אמזלג, רבי יאודה די אבילה, רבי [[אברהם ישמעאל חי סנגויניטי]], רבי [[חיים דוד עמר]] ורבי משה נג'ארה. תלמידו המפורסם ביותר מתקופת ירושלים היה רבי [[חיים יוסף דוד אזולאי]] (חיד"א) שכותב בספרו שם הגדולים בערך של רבו{{ציטוטון| ו פעמים. מהר"ר חיים ן' עטר - עיר וקדיש מק"ק סאלי ובא לעיר הקודש תבנה ותכונן סוף שנת תק"ב. ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה ועיני ראו גדולת תורתו עוקר הרי הרים וקדושתו הפלא ופלא. ולפי דורנו היה לב הרב מבעית בתלמוד והיה כמעין המתגבר. והן בעוון הדור כמעט שכ"ב ובחדש תמוז תק"ג עלה לשמים בן מ"ז שנה זכרונו לחיי העולם הבא. וחיבר ספר חפץ ה', ראשון לציון, אור החיים, פרי תואר. וחכמתו ניכרת מספריו, אך זה אחד מחכמתו ורוחב לבו וחורפתו הפלא ופלא וחופף עליו כל היום סדר קדושה והבדלה מעניני העולם הזה ובו עזוז נוראותיו.}}. ב[[חסידות|תנועה החסידית]], שהקפידה להתייחס אל רבי חיים בן עטר בכינוי "הקדוש", הועברה מסורת לפיה גיסו של [[הבעש"ט]], רבי [[גרשון מקוטוב]], ביקר בירושלים והחליף דברים עם ה"אור החיים". ואולם הביסוס העיקרי של מסורת זו נמצא ב[[גניזת חרסון]], מה שגרם לאישים חסידיים מרכזיים, כמו הרב [[מאיר דן פלוצקי]], לפקפק בנכונותה. לדברי המבקרים, הרב מקוטוב הגיע ל[[ארץ ישראל]] כמה שנים לאחר פטירת רבי חיים בן עטר, כך שהסיפור לא יכול היה להתרחש. מאידך, המצדדים באמיתות המפגש מצביעים על מקורות קדומים אחרים מלבד גניזת חרסון האמורה; כדי ליישב את הסתירות בסיפור נאלצים מצדדיו להניח כי הרב מקוטוב עלה פעמיים לארץ ישראל{{הערה|לסיכום קצר של הדיון ומראי מקום, ראו: לוי, '''באור החיים''', עמ' 242–244, הערה 742.}} או שפגישתם נערכה באופן אחר.
בתקופת ירושלים מילא רבי חיים בן עטר תפקיד מרכזי בחיים הציבוריים של היישוב הקטן בעיר, ומלבד התחום התורני, שבו השפיע רבות, היה שותף לפעילות הציבורית, הן זו הפנים-קהילתית והן זו החיצונית, כמו פעילות [[שדלנות|שתדלנית]] מול [[ירושלים בתקופה העות'מאנית|מושלה העות'מאני של ירושלים]]. הוא עסק בצורכי ציבור ודאג לפרנסתם של תלמידי חכמים, נושא שעסק בו עוד בהיותו בחוץ לארץ. בקשריו עם יהודי ליבורנו תרם להרחבת [[היישוב הישן|היישוב היהודי בארץ ישראל]] ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]].
| |||