גלות הצ'רקסים – הבדלי גרסאות

אדיגיאה שכונתה צ'רקסיה על ידי שכנותיה השתרעה על שטח נרחב בצפון מערב הקווקז: גבולה המערבי היה [[ים אזוב]]; [[אסטרחאן]] ו[[צ'צ'ניה]] גבלו בה במזרח; מצפון גבולה היה נהר [[קובאן (נהר)|הקובאן]], הנהר הגדול ביותר שמתנקז מהרי הקווקז האדיגים; מדרום – [[אבחזיה]], [[גאורגיה]] ו[[דגסטאן]]; ומדרום-מזרח תחם אותה חוף [[הים השחור]]. מרכיב השטח המרכזי ביותר להבנת חבל הארץ ויושביו הוא רכס [[הרי הקווקז]] שמתחיל להתרומם בשטחה של צ'רקסיה ותופס את רוב החצי המערבי שלה. המשקעים בהרי הקווקז, ובאזור זה במיוחד, רבים מאוד. אופיו הררי והקור העז השורר בו רוב השנה מקשים על היושבים בו לגדל תוצרת חקלאית, על כן החקלאותה[[חקלאות]] נחשבה אלמנט מקודש לבעליה, וחלק גדול מהפרנסה הגיע מרעיית [[צאן]] ובקרו[[בקר]]. צ'רקסיה הייתה מחולקת לצ'רקסיה המזרחית, או [[קבארדה]], בה ישב שבט הקַבַּרְתָאי ולצ'רקסיה המערבית, בה ישבו שאר השבטים.

אורח החיים בהרי הקווקז הוביל את העם הצ'רקסי ליצור [[תרבות]] המאופיינת בכללים נוקשים שבה ציות למבוגרים וכבוד עצמי נחשבים מקודשים ובה בעת השלטוןה[[שלטון]] חופשי ומבוזר, וזאת על מנת לאפשר לקבוצות חברתיות קטנות לשרוד במקומות מבודדים. {{מקור}}