זנות – הבדלי גרסאות

כיום, מקובל להבין את הנזקים הנפשיים הקשים שנגרמים לנשים העוסקות בזנות, כ[[פוסט-טראומה מורכבת]], המתארת תסמונת שנוצרת בעקבות טראומה חוזרת ומתמשכת. זאת לעומת האבחנה של [[הפרעת דחק פוסט-טראומטית]]' שמתהווה נוכח אירוע טראומטי תחום ומובחן, ותמונת הסימפטומים שלה לא כוללת עיוותים בקשר ובזהות{{הערה|שם=הערה מספר 25347122:0|{{צ-ספר|מחבר=ג'ודית הרמן|שם=טראומה והחלמה|מקום הוצאה=תל אביב: עם עובד|שנת הוצאה=1992}}}}. אדם המבקש להסתגל נפשית בסביבה מתעללת, ניצב בפני משימות פסיכולוגיות שגוזרות אימוץ מערכת נוקשה של הגנות פסיכולוגיות, לרבות הגנות שדוחות את המציאות ואת המסקנות הבלתי מתקבלות על הדעת העולות ממנה וחוצצות בין ההתעללות לבין התודעה והזיכרון, אם על ידי הכחשה, דיכוי מחשבות, או מיומנויות דיסוציאטיביות. שינויי תודעה שהיו רצוניים בתחילה, הופכים פולשניים וכפויים. כאשר ה[[דיסוציאציה]] – השכחה, תמרון תחושת הזמן והמרחב, או ה[[הזיה|הלוצינציות]] המוזמנות – אינה מספקת עוד מפלט הרמטי מהתעללות, יכונן האדם בנוסף לה מבני משמעות וסכמות אמונה מעוותות, לרבות ייצוגים פנימיים מפוצלים ומקוטעים של העצמי ואחרים משמעותיים. ייצוגים אלה מעכבים יכולת להתקשר ביחסים אינטימיים מיטיבים, יציבים ומייצבים. במערכות יחסים, חווה האדם שסובל מפוסט-טראומה מורכבת תנודות רגשיות עזות: התמסרות טוטאלית מתוך משאלה להצלה, לצד תחושת בגידה, הזנחה או סכנה, מלווה בפחד מצמית ועירני מנטישה או ניצול. כמו כן, הוא מועד לחוות שוב קורבנות חוזרת ([[רה-ויקטימיזציה]]) – התגשמות מציאותית ומחודשת של הטראומה עם תוקפים אחרים, ללא חתירה במודע לחוויה מחודשת של ההתעללות, כי אם בשל הפעלה שאינה מרצון של הטראומה, לאורה של משאלה לא מודעת שהשחזור יובקע ויתאפשר במסגרתו סוף אחר{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Judith Herman|שם=Complex PTSD: A syndrome in survivors of prolonged and repeated trauma|כתב עת=Journal of Trauma Stre|שנת הוצאה=1992}}}}.