ציונות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: אידאולוג, על ידי |
מ הוספת קישור למערב אירופה |
||
שורה 58:
עם זאת, למרות הסימנים הרבים שהעידו על דחייה מצד החברה האירופאית, במיוחד במשבר הכלכלי של שנות השבעים של המאה ה-19, רבים מיהודי אירופה שאפו להמשיך בתהליך ההשתלבות בחברה. אחרים העדיפו להגר מעבר לים, בעיקר ל[[ארצות הברית]] שקלטה באותה תקופה מהגרים רבים מכל העולם. [[בנימין זאב הרצל]], יליד [[בודפשט]] שעבר ל[[וינה|ווינה]] בצעירותו, הציע פתרון אחר: הקמת מדינה יהודית. הרצל האמין כי הקמת מדינה לעם היהודי תוכל לפתור את [[הבעיה היהודית|בעיית האיבה כלפי היהודים]]. בשנת [[1896]] פרסם הרצל את ספר החזון ליצירת מדינה יהודית באמצעים פוליטיים. הספר שנקרא [[מדינת היהודים]], חולל תהודה גדולה בעיקר ב[[מזרח אירופה]] שם ישבו קהילות יהודיות גדולות ואפִשר את כינונה של התנועה הציונית ואת הקמת הקונגרס הציוני.
ב-[[29 באוגוסט]] [[1897]] התכנס ב[[בזל]] [[הקונגרס הציוני]] הראשון ביוזמתו של [[בנימין זאב הרצל]] והוקמה [[ההסתדרות הציונית העולמית]]. מרבית צירי הקונגרס הגיעו ממזרח אירופה וזאת משום שבאופן כללי [[מערב אירופה]] אפשרה ליהודים להיקלט בתוכה{{דרוש מקור}}. כבר מהקונגרס הראשון, התעורר דיון מתוח עם [[יהדות חרדית|חרדים]] אשר חששו להצטרף לתנועה הציונית בשל אופייה [[חילונים|החילוני]]. הרצל הצהיר כי "הציונות לא תעשה דבר, העלול לפגוע בהשקפה הדתית של זרם כלשהו ביהדות".{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=משה רינות|שם=אידאולוגיה וחינוך: הפולמוס בשאלות התרבות בקונגרסים הציוניים בשנים והשפעתו על עיצוב החינוך בארץ-ישראל.|כתב עת=עיונים בחינוך|עמ=27-38|שנת הוצאה=אוקטובר 1975}}}}
במהלך המאה ה-19 התחילו להתפתח ארגונים מרקסיסטים וסוציאליסטים אליהם הצטרפו יהודים רבים כולל אישים מ[[מבשרי הציונות]] כגון [[משה הס]]. ב-1897, הוקם ב[[וילנה|ווילנה]] הארגון היהודי-סוציאליסטי [[הבונד]] אשר תמך בתחייה לאומית ואטונומיה של היהודים במקומות מושבם, תוך התנגדות לרעיון הציוני בשל היותו [[בורגנות|בורגני]]. בשיאו מנה הארגון כ-2.5 מיליון יהודים.
| |||