פרנקלין דלאנו רוזוולט – הבדלי גרסאות

אחרי שיושבה בעיה ראשונית זו, פנה רוזוולט לבניית תוכניותיו הכלכליות במפורט. נאמן להבטחת הבחירות שלו, ובעזרת הצוות שלצדו, שכונה "טראסט המוחות" (Brain Trust), יועצים ואנשי [[אקדמיה]] כגון [[ריימונד מולי]] וה[[כלכלן]] [[רקספורד גאי טגוול]], החל רוזוולט להאיץ בקונגרס, וזה חוקק חקיקה חברתית רחבה וחסרת תקדים שביססה את "הניו דיל". חוקים רבים הביאו להקמת גופים ממשלתיים שנועדו להוציא את ארצות הברית מהשפל. בנושא השיקום, המשיך רוזוולט את תוכניותיו של הובר למובטלים תחת שם חדש: מנהל השיקום הלאומי. הרשות האהודה ביותר בקרב הציבור ולדעתו של רוזוולט הייתה [[חיל השימור האזרחי]], שהעסיק 250,000 נערים מובטלים לצורך עבודה בפרויקטים כפריים.

 

 

הרפורמה בכלכלה הייתה מטרת [[חוק השיקום התעשייתי הלאומי]] (National Industrial Recovery Act) שעבר ב-1933. החוק כונן את "מינהל השיקום הלאומי" (National Recovery Administration), וניסה לעצור את התחרות האכזרית בין חברות ועסקים על ידי כבילתם לכללים קבועים שנגעו למחירי מכירה מינימליים, הגבלת הייצור, והסכמה שלא להתחרות האחד בשני. התעשיינים המובילים נאלצו להעלות שכר כדי לאשר את התוכנית שתהיה לטעמם. החוק עודד איגודי עובדים וביטל חוקים נגד מונופולים. בית המשפט העליון של ארצות הברית פסק ב-27 במאי [[1935]], שהתוכנית אינה חוקתית. התוכנית לא הייתה פופולרית מתחילתה ונחלה כישלון חרוץ. ב-1933, חוקי בנקים חדשים עברו. ב-1934, הוקמה [[הרשות לניירות ערך של ארצות הברית|הרשות לניירות ערך]] (Securities and Exchange Commission), שנועדה להסדיר את פעולתן של הבורסות האמריקאיות ולמנוע את הישנות המשבר. בראשות הרשות הוצב תורם מרכזי למסע הבחירות, [[ג'וזף קנדי]].