יוליאנוס הכופר – הבדלי גרסאות

הצבא הרומאי העיקרי המשיך לכוון קטסיפון שהעיר הייתה ממוקמת על גדת ה[[חידקל]], כ-32 [[קילומטר]]ים דרומית-מזרחית ל[[בגדאד]], למרות הצורך במהלך מהיר על מנת למנוע מהסאסאנים אפשרות ליצב הגנה אפקטיבית התקדמות הצבא הרומאי הייתה איטית הצמידות לצי ספינות האספקה קשרה את הרומאים למהלך לאורך גדת נהר הפרת ובעקבות כך כל מבצר בדרך הפך למכשול שיש להתגבר עליו, במשא ומתן אם אפשר או במצור אם אין ברירה ויחידות צבא סאסאניות וכוחות מקרב בעלי בריתן ה[[סרצנים]] שהיו בעמדות הגנה על הדרכים לקטסיפון תקפו בטקטיקות של פגע-וברח את גדודי הסיור ויחידות החוד של הצבא הרומאי. הבעיות הלכו והחריפו ככל שהרומאים נכנסו עמוק יותר לתוך ה[[הינטרלנד]] של קטסיפון בין הפרת לחידקל שתעלות ההשקיה שחצו אותו הוצפו על ידי הסאסאנים. בהגיע הרומאים אל מול חומות קטסיפון התברר כי יוליאנוס לא גיבש אסטרטגיה לכיבוש העיר וערך מועצת מלחמה עם קציניו ובסיכומה הרומאים החליטו לנטוש את התוכנית לכיבוש קטסיפון להשמיד את צי האספקה ולצאת למסע בצמוד לגדות החידקל, אולי על מנת לחבור לזרוע השנייה של הצבא הרומאי. עם שריפת הספינות וללא מטרה ברורה הפך הצבא הרומאי מכוח תוקף ואגרסיבי לצבא בתחושה של נסיגה בתוך שטח עוין. הסיבה לשינוי כוון זה לא ברורה לחלוטין, בחלק מהמחקרים נטעןעולה ההשערה כי מול חומות קטסיפון התברר כי בהיעדר ציוד ללוחמת מצור אין אפשרות מעשית לכבוש את העיר,{{הערה|1=David potter Emperors of Rome: The Story of Imperial Rome from Julius Caesar to the Last Emperors. Quercus 2013 chapter 4 part 1 page 258 |שמאל=כן}} אך הצבא הרומאי ערך מספר מערכות-מצור בטרם הגיע לקטסיפון. בהעדרבהיעדר מידע נוסף שאלה זו נותרה חסרת תשובה מבוססת. {{הערה|1=The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 75 |שמאל=כן}}:

עם שחר ביום 27 ביוני 363 הושמה גופתו של יוליאנוס במתקן דמוי ארון מתים על מנת שאפשר יהיה להביא אותו לקבורה מכובדת, ועל פי בקשתו הוא נקבר מחוץ לחומות העיר [[טארסוס]] בסמוך לקברו של [[מקסימינוס דאיה]]. על פי ההיסטוריון [[יואנס זונאראס]] גופתו הועברה לאחר מכן למקום קבורה בסמוך ל[[כנסיית השליחים הקדושים]] שבקונסטנטינופול מקום קבורתם של בני שושלת קונסטנטנוס כיום. [[סרקופג]] העשוי מאבן [[פורפיר]] המיוח ליוליאנוס ניצב בגן המוזיאון הארכאולוגי של איסטנבול.

החדשות על מותו של יוליאנוס התפשטו ברחבי האימפריה במהירות והגלי ההדף היו משמעותיים. אנשי דת נוצריים ברחבי האימפריה הודיעו על חזיונות וסימנים שמיימיים שהודיעו על מותו של יוליאנוס ב[[אלכסנדריה]] התאולוג הנוצרי [[דידימוס העיוור]] (Didymus) הכריז כי ראה בחזון הלילה כי יוליאנוס מת, כך גם הנזיר '''יוליאנוס סאבס''' ששכן ב[[הר סיני]] ( Julianus Sabas) הקדוש [[מקריוס ממצרים]] חזה את מותו של יוליאנוס כאשר ראה [[כוכב נופל]] בשמיים וב[[קייסרי]] בלילה בין 26 ל 27 ביוני ראה [[בזיליוס הגדול]] בחלומו את השמיים נפתחים לרווחה וישו יושב על כיסא מלכות. ישו קרא ל[[מרקוריוס הקדוש]] (Mercurius) "לך והרוג של יוליאנוס אויב הנוצרים", מרקוריוס יצא לדרכו לבוש בשריון בוהק, חזר לאחר מספר רגעים ואמר: "יוליאנוס נהרג אדוני כפי שפקדת". בכתבים הנוצריים המאוחרים מופיעים סיפורים רבים באשר לרדיפת הנוצרים של יוליאנוס, סיפורים על מרטירים שהקריבו חייהם על האמונה מול הנסיונותהניסיונות של יוליאנוס להמיר את דתם בכוח סיפורים רבים מתרחשים ב[[רומא]] אף על פי שיוליאנוס מעולם לא ביקר בעיר וסיפורים נוספים בכל הערים המרכזיות של האימפריה הרומית חלק מהדמויות הם אכן דמויות היסטוריות וחלקן דמויות מיתיות. {{הערה|1=H. C. Teitler, The Last Pagan Emperor: Julian the Apostate and the War against Christianity, Oxford University Press, 2017 pp 125-132|שמאל=כן}}