ארבע מיתות בית דין – הבדלי גרסאות

על פי חז"ל, על מנת לגזור דין מוות יש לקבל עדות של לפחות שני אנשים כשרים, ש'''[[התראה (הלכה)|הִתרו]]''' בעובר העבירה (כלומר, הזהירו אותו) לפני ביצועה והודיעו לו מה חומרתה ומה עונשה וקיבל את דבריהם (שאמר אעפ"כ אני עובר). אין לקבל עדות נסיבתית אלא רק של מראה עיניים, וכן נקבעו סייגים נוספים בדרך של קבלת העדות, שכמעט הפכו את עונש המוות לבלתי-מעשי. על פי חז"ל{{הערה|{{בבלי|מכות|ז|א}}}}, [[סנהדרין]] שהרגה פעם בשבע שנים (ויש הטוענים אף שבעים שנה, דברי רבי אליעזר) נקראה בשם הגנאי "סנהדרין חובלנית״חובלנית". לכן אף שהייתה סמכות לבית הדין לדון אנשים למוות, הוא מיעט לעשות כן (על פי חז"ל בתלמוד, האסמכתא לכך היא ממה שנאמר בתורה בעניין רוצח-בשגגה "והצילו העדה את הרוצח"). בתקופת השלטון הרומאי ארבעים שנה לפני חורבן הבית השני, סירב הסנהדרין לדון בדיני נפשות, ומאז בטלו בעצם עונשי המוות בישראל{{הערה|1={{בבלי|כתובות|ל|א}}}}. יש סברה לפיה הסירוב לגזור עונש מוות נבע מדרישת הנציבים הרומיים שמונו במקום בניו של המלך [[הורדוס]].