קורבן התמיד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מקור: הרחבה
מ ניסוח, הגהה
שורה 12:
'''קורבן תמיד של שחר''' נשחט לכתחילה בתחילת זמנו, שהוא בתחילת הבוקר, מעט לפני שעולה החמה, כאשר כבר יש מעט אור בשמיים,{{ביאור|המשנה במסכת יומא מתארת שהצופה היה עומד על חומת המקדש, כשפניו למזרח, ומודיע שהאירו השמים, ואז היו שוחטים את התמיד.}} וזמנו בדיעבד הוא עד סוף ארבע שעות.{{הערה|{{משנה|עדיות|ו|א}}; {{רמב"ם||תמידים ומוספין|א|ב}}}}{{ביאור|כל הזמנים בחלק זה נתונים ב[[שעות זמניות]]: הזמן בין הזריחה לשקיעה ("היום") מחולק ל-12 חלקים שווים שכל אחד מהם נקרא שעה. למשל: סוף ארבע שעות (או: השעה 4) היא שליש היום.}}
 
זמנו של '''קורבן תמיד של בין הערביים''' מתחיל קצת לאחר אמצע היום כאשר השמש הנמצאת במרכז השמיים מתחילה לנטות לצד מערב{{ביאור|הגמרא במסכת פסחים{{הערה|{{בבלי|פסחים|נח|א}}}} דורשת מהמילים "בין הערביים" שזמן התמיד הוא "{{מונחון|מעידנא דמתחיל שמשא למערב|משעה שהשמש מתחילה לנוע מערבה}}", ועל פי ביאור רש"י שם, זמן זה הוא בערך חצי שעה לאחר חצות היום.}} וזמנו הוא עד השקיעה. את התמיד של בין הערביים שוחטים בדרך כלל בשעה שמונה וחצי, ומקריבים בשעה תשע וחצי{{ביאור|המשנה במסכת פסחים{{הערה|{{משנה|פסחים|ה|א}}}} אומרת שבמצב הסטנדרטי הוא נשחט בשעה שמונה וחצי, ומוקרב בשעה תשע וחצי. בערב פסח, כאשר צריך להקריב אחריו את [[קורבן פסח|קורבן הפסח]], מקדימים את הקרבתו, לשעה שמונה וחצי; כאשר ערב פסח חל ביום שישי, וצריך להספיק לצלות את קורבן הפסח לפני שבת, מקדימים את הקרבתו לשעה שבע וחצי (נשחט בשש וחצי).}} (ב[[שעות זמניות]]).
 
אף על פי שלא מתחילים להקריב קרבנות לאחר תמיד של בין הערביים, ניתן להמשיך [[הקטרה|להקטיר]]{{ביאור|להעלות אותם באש על המזבח}} במשך כל הלילה איברים של קרבנות שדמם [[זריקת הדם|נזרק]] קודם הקרבת התמיד.{{ביאור|זהו המצב מעיקר הדין. מדרבנן גזרו להקריב רק עד חצות.{{הערה|{{בבלי|ברכות|ב|א}}; {{רמב"ם||מעשה הקרבנות|ד|ב}}}}}}
שורה 18:
== סדר ההקרבה ==
=== תמיד של שחר ===
על מנת לבחור בכוהנים שיעסקו [[העבודה היומית במקדש|בעבודות השונות]] הנעשות בכל יום במקדש נערכו מדי יום ביומו "פייסות", הגרלה באמצעות עמידה במעגל וסיבוב בין האנשים עד למספר מסוים.
 
====== שחיטה וזריקה ======
לאחר [[הפייס השני]] מביאים [[בית המוקד|מלשכת הטלאים]] כבש{{ביאור|שגילו לכתחילה מבן שלושים יום ועד שנה, ובדיעבד כשר מגיל שמונה ימים.{{הערה|{{משנה|פרה|א|ד}}; {{רמב"ם||מעשה הקרבנות|א|יב}}}}}} ש[[קורבן (יהדות)#בעל מום|בוקר ממום]] ארבעה ימים מראש, מבקרים אותו עוד פעם ומביאים אותו אל [[בית המטבחיים#הטבעות|הטבעות]]. את התמיד של שחר שוחטים בטבעת השנייה מצפון, בשורת הטבעות המערבית.{{הערה|{{משנה|תמיד|ד|א}}; {{רמב"ם|עבודה|תמידין ומוספין|א|יא}}. ועיין ב[[ישראל ליפשיץ|תפארת ישראל]] על המשנה, בחלק "בעז", שהביא דעות נוספות.}}{{ביאור|הסיבה לכך היא כדי שהתמיד ישחט '''נגד השמש''' (שבבוקר באה ממזרח).}} לפני השחיטה משקים את התמיד כדי שיהיה קל להפשיט אותו. לאחר השחיטה, מקבלים את דמו של הקרבן, זורקים אותו על המזבח [[זריקת הדם#צורת הזריקה|שתי מתנות שהן ארבע]], ואם נשאר דם, שופכים אותו על [[מזבח העולה#בית המקדש השני|היסוד]] הדרומי של המזבח.
 
====== הקרבה ======
לאחר זריקת הדם מפשיטים את התמיד, ומנתחים אותו{{ביאור|בניגוד לקורבנות רגילים, שבהם ניתן לחלק את הקורבן לכמה חלקים שרוצים, בקרבנותאת ציבורקרבנות הציבור מחלקים לנתחים קבועים שאותם לוקחים ששה כהנים (כאשר מקריבים כבש. בקרבנות אחרים המספר גבוה יותר). הנתחים הם הראש והרגל (האחורית הימנית), שתי הידיים (הרגלים הקדמיות) העוקץ (החלק האחורי העליון) והרגל (האחורית השמאלית), החזה (החלק הקדמי של בטן הכבש) והגרה (הגרון עם הריאות והלב), שתי הדפנות (חלל הבטן) והקרביים (מערכת העיכול).{{הערה|{{משנה|תמיד|ד}}, משניות ב'–ג'; {{משנה|ללא=שם|יומא|ב|ג}}}}}} את הנתחים מוסרים לששת הכהנים שזכו בהולכת האיברים לכבש, וביחד עם הכהנים שזכו בהולכת [[נסכים (קורבן)|הנסכים]] [[מנחת חביתין|ומנחת החביתין]] הם מולכים אותם לכבש. הכהנים מניחים הכל על הכבש, מולחים את אברי הקרבן והולכים להתפלל. אחרי התפילה, מעלים הכהנים את האיברים מהכבש למזבח, וזורקים אותם אל [[המערכה הגדולה|המערכה הגדולה.]] לאחר מכן מולחים את מנחת הנסכים ומקטירים אותה, מולחים את מנחת החביתין ומקטירים אותה, ומנסכים את היין. במקביל לניסוך היין שרים הלויים את [[שיר של יום]].
 
==== תמיד של בין הערביים ====