גן (נוי) – הבדלי גרסאות

לקראת מחצית [[המאה ה-18]] החלו להופיע פארקים בסגנון חופשי יותר, המשתרעים על פני שטחים גדולים, המבוססים על טיול מעגלי מסביב לאמת מים או אגם מלאכותי, על ידי הצבת סדרת סצנות משתנות לאורך המסלול, כאשר בכל מקום בגן אפשר ליהנות ממבט על סצנה שונה. התפתחות זו קוראת באנגליה, והיא ידועה בשם "תנועת גני הנוף" באנגליה (Landscape Garden movement), אם כי מדובר לרוב בפארקים גדולים. המעבר מהגן הפורמלי לגן האנגלי כרוך במהפכה עיצובית, מחשבתית ותפיסתית, כאשר יש רצון מודע להתנער מהתכנון הגאומטרי הנוקשה ושאינו מאפשר שינויים בגן. יש דמיון תפיסתי בין הגן האנגלי במאה ה-18 לבין הגן הסיני, ויש הטוענים כי התפתחות הגן האנגלי התאפשרה בעקבות הידע שהגיע לאירופה על גנים סיניים, אם כי יש גם חוקרים רבים שאינם מקבלים טענה זו. הפארק האנגלי במאה ה-18 בעל מספר סגנונות: הסגנון האוגוסטי, לפיו משוחזרים בגן מבני בתי מקדש יוונים ורומיים, הסגנון הציורי (picturesque), לפיו נוצרות בפארק סדרת תמונות המושפעות מהציור (בעיקר של קלוד לורין, פוסין, טורנר), ומתפתח טעם המשווה ערך אסתטי ל"ציורי המחוספס", כלומר לשימוש רב של סלעים בלתי מסותתים בגדלים שונים. ועוד, נמצאים בפארקים אנגליים אלה גם מרכיבים בהשפעת האדריכל הרנסאנסי אנדריאה פלדיו (בעיקר גשרים ומודלים של וילות), וכן מבני גן בסגנון ניאוגותי, או חורבות של מבנים עתיקים (חורבות אמיתיות וגם מבנים המדגמנים חורבות). הפארק האנגלי מדגיש את התחושות והרגשות הנוצרות במשך הטיול בו, בניגוד לגנים הפורמליים, שהם גנים רציונליים במהותם. הפארק האנגלי במאה ה-18 הוא פארק המתפתח גם באזור חקלאי, מוקף שדות, וכן פארק איילים, הממוקמים מעבר לתעלת הפרדה, הנקראת הא-הא. תעלה זו מפרידה בין גני הנוי (pleasure grounds) לבין הפארק, ובעיקר בין האזור בו יש בעלי חיים גדולים לבין האזור המיועד לבני אדם. הפארק האנגלי הוא ביסודו קשור למבנה של בני אצולה או [[בורגנות]] גבוהה ועשירה. ממנו יתפתחו במחצית המאה ה-19 הפארקים הציבוריים הראשוניים, כמו בוט שומון (Buttes Chaumont, 1867) ובכל רחבי אירופה, כאשר במרכזם [[אגם מלאכותי]] וטיול מסביבו. הפארק האנגלי השפיע רבות על עיצוב הגן בכלל, אך מתחילת המאה ה-19 וכן עד תחילת המאה ה-20, יש חזרה מסוימת לעיצוב הפורמלי, המתאים יותר בסמוך למבנה, והמתאפשר גם על שטחים קטנים. במחצית השנייה של המאה ה-19, יש פארקים וגנים אקלקטיים, המשלבים את שני הסגנונות יחדיו. בגינה המודרנית, של שנות ה-20 והשלושים למאה הקודמת, צופים אני בחזרה לתכנון הגאומטרי, עם ניסיון מסוים להתנער מהסימטריה.