קול – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
עריכה, הרחבה |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=תנודה של גלים}}
{{מפנה|גל קול|דמות בסדרה "הרובוטריקים"|הרובוטריקים - דמויות#השקרניקים (Decepticons){{!}}הרובוטריקים - דמויות}}
[[קובץ:Vincenzo Succo.jpg|ממוזער|256 פיקסלים|יצירתו של האמן וינסנצו סוקו (Vincenzo Succo) המציגה מכשירים היכולים להשמיע קולות]]
'''קול''' במובן '''צליל''' היא תופעה פיזית ומתפשטת בחומר, אשר יכולה להיקלט על ידי איבר או מכשיר [[שמיעה]] ולהיות מתורגמת לחוויה חושית שמיעתית. בגלל אופיו המחזורי, הקול הוא סוג של [[גל]], ויכול להתפשט ב[[גז]], [[נוזל]], [[מוצק]] ו[[פלזמה (מצב צבירה)|פלזמה]]. לפי הגדרה אחרת, הקול הוא תוצר לוואי של מחזורי של דחיסות ודילול [[מולקולה|מולקולריים]], או [[גל אורך|גלי אורך]] שמתפשטים, דרך תווך (החומר בו מתפשט הקול, לדוגמה האוויר, דרכו עובר הקול למשל בשיחה רגילה בין אנשים), הניתן לדחיסה (כל חומר למעט ריק). מייצר הקול נקרא גם מקור הגל. גלי קול ניתנים לתיאור בצורה גרפית, כאשר ציר אחד הוא ציר הזמן או המרחב, והציר השני הוא צפיפות התווך.▼
'''קול''' במובן '''צליל''' היא תופעה פיזית ומתפשטת בחומר, אשר יכולה להיקלט על ידי איבר או מכשיר [[שמיעה]] ולהיות מתורגמת לחוויה חושית שמיעתית. המונח קול מתייחס לעיתים באופן ספציפי לקול האנושי, ב[[דיבור]] וב[[זמרה]], שהוא מקרה פרטי, סוג של צליל.
==מאפיינים פיזיקליים==
[[קובץ:Sine waves different frequencies.svg|שמאל|ממוזער|250px|גלים סינוסאודליים]]
▲
גלי קול נוצרים בשל עלייה או ירידה ב[[לחץ]] בנקודה או באזור מסוימים של חומר, הנקראת הפרעה. עלייה או ירידת לחץ זו נוצרת כאשר [[מולקולה]] אחת או יותר של החומר נדחפת/ות לכיוון מסוים ולכן מתקרבת ו"נלחצת" אל המולקולות הסמוכות באותו כיוון (מה שיוצר אזור דחוס או לחוץ יותר), ובאותו זמן מתרחקת או נמשכת מהמולקולות שבכיוון המנוגד (מה שיוצר אזור פחות לחוץ/דחוס או דליל יותר). בגלל שכל מולקולה קשורה ב[[כוח המשיכה|כוחות משיכה]] למולקולות שסביבה, נוצר "אפקט דומינו": כל מולקולה שנדחפת, נדחפת אל ודוחפת את המולקולות הבאות באותו כיוון, הן דוחפות את הבאות אחריהן וכך הלאה. מהצד השני, כל מולקולה שנמשכת, מושכת אחריה את המולקולות שמהן היא נמשכה, הן מושכות את הבאות לפניהן וכן הלאה. כך הפרעה בנקודה אחת מתפשטת בהכרח בחומר לכל הכיוונים כשהיא מועברת בין מולקולות סמוכות. כשהלחץ בנקודה מסוימת עובר הלאה, הוא מותיר מיד אחריו תת-לחץ באותה נקודה, ולהפך. כך ההפרעה הופכת מנקודה לכדור מתפשט של לחץ גבוה ונמוך לסירוגין, הגורם לתווך לרעוד או לרטוט.
| |||