פמיניזם בממלכה המאוחדת – הבדלי גרסאות

 

אמנם, מאחרי הקלעים, הייתה לנשים מהמעמד הגבוה השפעה פוליטית מסוימת בקרב המעגל החברתי שלהן. אך במקרה של [[גירושים|גירושי]]<nowiki/>ם, למשל, הן איבדו את ה[[משמורת ילדים|משמורת]] על ילדיהם.

=== קריירה ===

[[קובץ:Florence Nightingale headshot.png|ממוזער|פלורנס נייטינגייל 1873]]

 

הנשים נאלצו לחכות עד [[מלחמת העולם הראשונה|מלחמת העולם]] כדי לשבת על ספסל הלימודים עם עמיתיהן הגברים. <ref>{{Citation|last=Bonner|first=Thomas Neville|contribution=The fight for coeducation in Britain|editor-last=Bonner|editor-first=Thomas Neville|title=To the ends of the earth: women's search for education in medicine|pages=120–137|publisher=Harvard University Press|place=Cambridge, Massachusetts|year=1995|isbn=9780674893047|ref=harv|postscript=.}}</ref>

=== משמורת על ילד ===

לפני שנת [[1839]] בעקבות [[גירושים]] נשים עשירות איבדו את ה[[משמורת ילדים|משמורת]] על ילדיהן, כיון שהילדים המשיכו לגור עם אביהם, שהיה ראש המשפחה ואחראי עליהם. [[קרוליין נורטון]] היא דוגמה למקרה כזה. הטרגדיה האישית שלה, שגרמה לכך שנשללה ממנה הזכות לראות את שלושת בניה לאחר הגרושים, הובילה אותה להקדיש את חייה לקמפיין. הודות לפעילותה עבר בשנת 1839 חוק המשמורת על תינוקות שהביא לשנוי בחוק לחזקת הגיל הרך.<ref name="Wroath_Seven">{{Cite book|title=Until they are seven: the origins of women's legal rights|last=Wroath|first=John|publisher=Waterside Press|year=2006|isbn=9781872870571|location=Winchester England}}</ref> <ref>{{Cite book|title=Lord Melbourne, 1779-1848|last=Mitchell|first=L. G.|publisher=Oxford University Press|year=1997|isbn=9780198205920|location=Oxford New York}}</ref><ref name="Perkins">{{Cite book|url=https://archive.org/details/bub_gb_FJBpAAAAMAAJ|title=Life of the honourable Mrs. Norton|last=Perkins|first=Jane Gray|publisher=Theclassics Us|year=2013|isbn=9781230408378|location=London|orig-year=1909}}</ref><ref>{{Citation|last=Hilton|first=Boyd|author-link=Boyd Hilton|contribution=Ruling ideologies: the status of women and ideas about gender|editor-last=Hilton|editor-first=Boyd|editor-link=Boyd Hilton|title=A mad, bad, and dangerous people?: England, 1783-1846|pages=353–355|publisher=Oxford University Press|place=Oxford New York|year=2006|isbn=9780198228301|ref=harv|postscript=.}}</ref> לראשונה החוק נתן לנשים זכות לילדיהן ונתן שיקול דעת מסוים לשופט במקרים של משמורת ילדים. על פי החוק החדש ניתנה לאמהות של ילדים מתחת לגיל שבע משמורת על ילדיהן ודרשה מהאבות אחריות לתמיכה כספית.<ref name="Wroath_Seven" /> בשנת 1873 הודות ללחץ של נשים בית הנבחרים האריך את חזקת המשמורת האימהית עד לגיל שש-עשרה.<ref name="thefreedictionary1">{{Cite web|url=http://legal-dictionary.thefreedictionary.com/Tender+Years+Doctrine|title=Tender Years Doctrine|accessdate=18 April 2017|website=legal-dictionary.thefreedictionary.com|publisher=[[TheFreeDictionary.com|The Free Dictionary]]}}</ref><ref name="autogenerated1992">{{Cite journal|url=http://scholarship.law.edu/jchlp/vol8/iss1/11/|title="That they may thrive" goal of child custody: reflections on the apparent erosion of the tender years presumption and the emergence of the primary caretaker presumptions|last=Katz|first=Sanford N.|date=1992|journal=[[Journal of Contemporary Health Law and Policy]]|publisher=[[Columbus School of Law]], The Catholic University of America|issue=1|volume=8|ref=harv}}</ref> בגלל השפעתה של [[האימפריה הבריטית]] חוק זה הפך למקובל במדינות רבות בעולם.<ref name="Perkins" />

=== גירושין ===

באופן מסורתי, במקום להתגרש, גברים עניים נטו לנטוש את נשותיהן או אפילו למכור אותן בשוק. <ref>{{Citation|last=Stone|first=Lawrence|contribution=Desertion, elopement, and wife-sale|editor-last=Stone|editor-first=Lawrence|title=Road to divorce: England 1530-1987|pages=143–148|publisher=Oxford University Press|place=Oxford New York|year=1990|isbn=9780198226512|ref=harv|postscript=.}} [[doi:10.1093/acprof:oso/9780198226512.003.0006|Available online.]]</ref> בבריטניה של לפני [[1857]] נשים היו נתונות לחסדי בעליהן מבחינה כלכלית ומשפטית, וגירושים היו כמעט בלתי אפשריים. צעד כזה הצריך הליך יקר שעלה בסביבות 200 ליש"ט, סכום שרק העשירים ביותר יכלו להרשות לעצמם. [[בגידה]], נטישה או [[התעללות]] לא היו עילה מספקת לגירושים. ההישג הראשון בנושא הראשון היה חוק שעבר בשנת 1857 שראה בנישואים [[חוזה|הסכם]] או [[חוזה]] ולא נדר דתי. החוק עבר למרות ההתנגדות הקשה של [[הכנסייה האנגליקנית]] השמרנית. חוק חדש זה הפך את הגירושים לעניין אזרחי שנידון ב[[בית משפט]], ולא ב[[כנסייה]], והוקם בית משפט אזרחי חדש בלונדון לטיפול בנושאים אלו. ההליך עדיין היה יקר, בסביבות £40, אבל הודות לחוק החדש גירושים הפכו למשהו מושג גם למעמד הבינוני. אישה שקיבלה אישור לפירוד שיפוטי קיבלה מעמד של ״אישה יחידנית״, בעלת שליטה מלאה בזכויות האזרחית שלה. תיקונים לחוק נוספו בשנת [[1878]], מה שאיפשר לזוגות שנפרדו לפנות לשופטים בבית משפט השלום באזור מגוריהם. הכנסייה האנגלית חסמה רפורמות נוספות עד לפריצת הדרך הסופית, כשעבר חוק גורמי הנישואין בשנת [[1973]] . <ref>{{Cite book|title=Road to divorce: England 1530-1987|publisher=Oxford University Press|year=1990|isbn=9780198226512|editor-last=Stone|editor-first=Lawrence|location=Oxford New York}}</ref><ref>{{Citation|last=Halévy|first=Élie|title=A history of the English people|publisher=Ernest Benn|place=London|year=1934|oclc=504342781}}</ref>

=== זנות ===

[[זנות|הזנות]] בבריטניה [[המאה ה-18|במאה ה18]]<nowiki/>הייתה נוחה לגברים מכל המעמדות החברתיים, וענתה על צורך כלכלי של נשים עניות רבות. לכן הייתה קיימת סובלנות כללית לתופעה. התנועה האוונגליסטית במאה התשע-עשרה גינתה את הזונות ואת לקוחותיהן, והוקיעה את החברה על כך שהעלימה עין מן התופעה. <ref>{{Cite book|url=https://books.google.com/books?id=ICpJV0LfVkkC&pg=PA61|title=Prostitution and reform in eighteenth-century England|last=Bullough|first=Vern L.|date=1985|work=Eighteenth-Century Life|isbn=9780521347686|volume=9|pages=61–74|ref=harv|issue=3}}

</ref> הזנות, לפי ערכי המעמד הבינוני ב[[התקופה הוויקטוריאנית|תקופה הוויקטוריאנית]], הייתה רוע נורא שהשתלט על הנשים הצעירות, על הגברים שביקרו אותן ועל כל החברה. בשנת [[1860]] הפרלמנט העביר את חוק המחלות המידבקות ואימץ את השיטה הצרפתית שאיפשרה זנות ברישיון. רגולציה זאת נועדה לבודד ולשלוט על הזנות. המטרה העיקרית הייתה להגן על עובדים, חיילים, ומלחים, ליד נמלים ובסיסים צבאיים, מפני סכנת הדבקות במחלות מין. אבל החוק גרם לכך שכשנשים צעירות הפכו רשמית לזונות הן הפכו לכודות, ממש כמו אסירות עולם, במערכת. לאחר קמפיין לאומי בהנהגת [[ג'וזפין באטלר|ג'וזפין בטלר]] והאגודה הלאומית של נשים למען ביטול חוק המחלות המידבקות, ה[[פרלמנט]] ביטל את החוק בשנת [[1886]] ועידן הזנות החוקית הסתיים. באטלר הפכה לסוג של מושיעת נשים שעזרה להן לצאת לחופשי. הגיל המינימלי שבו נשים צעירות נחשבו כשירות לקיים יחסי מין שונה מ -12 ל -16, וכך קטן היצע הזונות הילדות שהיו מבוקשות במיוחד. משמעותו של הקוד המוסרי החדש הייתה שגברים מכובדים פחדו להיתפס.<ref name="Halévy_498">{{Cite book|title=A history of the English people|last=Halévy|first=Élie|publisher=Ernest Benn|year=1934|location=London|pages=498–500|oclc=504342781}}</ref> <ref>{{Cite book|title=The cause: a short history of the women's movement in Great Britain|last=Strachey|first=Ray|last2=Strachey|first2=Barbara|publisher=Virago|year=1978|isbn=9780860680420|location=London|pages=187–222|ref=harv}}</ref><ref>{{Cite book|title=Prostitution: prevention and reform in England, 1860-1914|last=Bartley|first=Paula|publisher=Routledge|year=2000|isbn=9780415214575|location=London New York}}</ref><ref>{{Cite journal|title=The Contagious Diseases Acts reconsidered|last=Smith|first=F.B.|date=August 1990|journal=Social History of Medicine|issue=2|doi=10.1093/shm/3.2.197|volume=3|pages=197–215|pmid=11622578|ref=harv}}</ref>

=== הגנה על נשים עשירות ועניות ===

משנת [[1870]] ועד [[1893]] הפרלמנט חוקק סדרה של ארבעה חוקים שנקראו חוק נכסי נשים נשואות, חוקים אלו הסירו את ההגבלות שמנעו מנשים נשואות עשירות לשלוט על רכושן. מנקודה זאת ב[[היסטוריה]] היה לנשים נשואות מעמד שווה לזה של בעליהן, ומעמדן היה טוב מזה של נשים אחרות בכל רחבי ארופה. <ref>{{Cite journal|title=Class, gender, and liberalism in Parliament, 1868–1882: the case of the Married Women's Property Acts|last=Griffin|first=Ben|date=March 2003|journal=[[The Historical Journal]]|issue=1|doi=10.1017/S0018246X02002844|volume=46|pages=59–87|ref=harv}}</ref><ref name="Lyndon Shanley 62–77">{{Cite journal|title=Suffrage, protective labor legislation, and Married Women's Property Laws in England|last=Lyndon Shanley|first=Mary|date=Autumn 1986|journal=[[Signs (journal)|Signs: Journal of Women in Culture and Society]]|issue=1|doi=10.1086/494297|volume=12|pages=62–77|jstor=3174357|ref=harv}}</ref> נשים ממעמד הפועלים היו מוגנות על ידי שורה של חוקים חדשים שהתייחסו אליהן, כמו לילדים, כאל חסרות ישע וזקוקות להגנה של הממשלה. <ref>{{Cite journal|title=The meaning of "sisterhood": the British Women's Movement and protective labor legislation, 1870-1900|last=Feurer|first=Rosemary|date=Winter 1988|journal=[[Victorian Studies]]|publisher=[[Indiana University Press]]|issue=2|volume=31|pages=233–260|jstor=3827971|ref=harv}}</ref>

== 1900-1950 ==

התקופה [[התקופה האדוארדית|האדוארדית]], בראשית המאה העשרים הביאה עימה שינוי והתרה של הכבלים הנוקשים והזחוחים של [[התקופה הוויקטוריאנית]]. נשים הצליחו להשיג הזדמנויות תעסוקה רבות יותר, והפכו ליותר פעילות במרחב הציבורי. רבות מהן שירתו ברחבי האימפריה הבריטית או בארגונים מיסיונרים פרוטסטנטים.

 

נראה שהחברה הבריטית הביעה את הוקרתה לתפקיד שהנשים מלאו בזמן המלחמה והעניקה להן את זכות הבחירה בשנת [[1918]]. <ref>{{Cite book|title=English History, 1914-1945|last=Taylor|first=A.J.P.|publisher=Clarendon Press|year=1965|location=Oxford|pages=29, 94|oclc=185566309}}</ref> עם זאת, ההיסטוריונים הבריטיים המאוחרים לא רואים במתן [[זכות בחירה לנשים|זכות הבחירה לנשים]] פרס על השתתפות הנשים במאמץ המלחמתי.

=== רפורמה בבחירות ===

חוק הייצוג של העם הבריטי משנת [[1918]] <ref>{{Cite web|title=Representation of the People Act 1918|url=http://www.parliament.uk/about/living-heritage/transformingsociety/electionsvoting/womenvote/parliamentary-collections/collections-the-vote-and-after/representation-of-the-people-act-1918/|website=parliament.uk|publisher=[[Parliament of the United Kingdom]]}}</ref> נתן זכות בחירה גורפת לגברים, וזכות הצבעה רק לנשים מעל גיל 30. חוק ייצוג העם משנת [[1928]] העניק זכות בחירה שווה לגברים ולנשים. חוק זה גם שינה את ההרכב החברתי-כלכלי של ציבור הבוחרים שנטה יותר לכיוון מעמד הפועלים, והעדיף את [[מפלגת הלייבור (הממלכה המאוחדת)|מפלגת הלייבור]]<nowiki/>שבאופן מסורתי הייתה אוהדת יותר לנשים. <ref>{{Cite book|title=Labour in Glasgow, 1896-1936: socialism, suffrage, sectarianism|last=Smyth|first=James J.|publisher=Tuckwell Press|year=2000|isbn=9781862321373|location=East Linton, East Lothian, Scotland}}</ref> בבחירות 1918 הלייבור זכה בכמות הגבוהה ביותר של מושבים עד אז. הרפורמות האלקטורליות אפשרו גם לנשים להתמודד לפרלמנט. באופן ספציפי, חוק הפרלמנט משנת [[1918]] נתן לנשים מעל 21 את הזכות לבחור ולהתמודד בבחירות כחברות פרלמנט. [[כריסטבל פנקהרסט|כריסטבל פאנקהרסט]] לא הצליחה לזכות במושב ב -[[1918]], אך ב -[[1919]] וב [[1920|-1920]] זכו [[ננסי אסטור|ליידי אסטור]] ומרגרט וינטינגהאם במושבים עבור השמרנים והליברלים בהתאמה, בכך שזכו במושבים של בעליהן ב[[בית הלורדים]]. [[מפלגת הלייבור (הממלכה המאוחדת)|מפלגת הלייבור]] עלתה לשלטון בשנת [[1924]]. [[קונסטנס מרקייביץ'|קונסטנס מארקייביץ ']] (שין פיין) הייתה האישה הראשונה שנבחרה ב[[אירלנד]] ב -[[1918]], אך כלאומנית אירית סירבה להיות חלק מהפרלמנט. הצעתה של [[ננסי אסטור|ליידי אסטור]] להקים מפלגת נשים ב־[[1929]] לא צלחה. בשנים שלאחר מכן הנשים לקחו חלק נכבד בתהליכים הדמוקרטים של הבחירות כיון ששורה של [[ממשלת מיעוט|ממשלות מיעוט]] הובילה לכך שנערכו בחירות כמעט כל שנה (בשנת [[1940]] היו בפרלמנט 12 נשים). הזיקה של הנשים למפלגת הלייבור נראתה בעייתית בממשלות השמרניות, אבל תמיכתן בראש הממשלה השמרני [[סטנלי בולדווין]] גרמה לכך שהחוק לייצוג שווה עבר בפרלמנט בשנת [[1928]].

 

בשנת [[1921]], מרגרט מקוורת' (ליידי רונדה) ייסדה את קבוצת שש הנקודות, <ref>{{Cite web|title=Strand 5: (5SPG Records of the Six Point Group (including the Papers of Hazel Hunkins-Hallinan))|url=https://twl-calm.library.lse.ac.uk/CalmView/Record.aspx?src=CalmView.Catalog&id=5SPG&pos=1|website=twl-calm.library.lse.ac.uk|publisher=[[Women's Library|The Women's Library @ London School of Economics]]}}</ref> (שכללה את [[רבקה וסט|רבקה ווסט]]) כקבוצת לחץ פוליטית שמטרתה הייתה להגיע לשוויון בשש נקודות תחוקתיות: פוליטית, תעסוקתית, מוסרית, חברתית, כלכלית ומשפטית. קבוצה זאת המשיכה את עבודתה עד לפירוקה בשנת [[1983]]. אף על פי שנשים נכנסו לבית-הנבחרים כבר משנת [[1918|1918,]] מקוורת' שהייתה בת אצולה בזכות עצמה, נלחמה על זכותה לשבת ב[[בית הלורדים|בית-הלורדים]], קרב שבו נצחה רק סמוך למותה ([[1958]]). מאבק זה חשף את חולשות חוק הפסילה על רקע מגדרי משנת [[1919]]. מקוורת' הקימה את העתון Time and Tide, שהפך לכתב העת של הקבוצה, ואשר סופרות כרבקה ווסט, וירג'יניה וולף, רוז מקולאי ורבות אחרות כתבו בו. כמה כתבי עת אחרים של נשים הופיעו גם הם בשנות העשרים של המאה העשרים, כולל ״''האישה והבית״'', ו- ''Good Housekeeping'', אך התוכן שלהם משקף מטרות שונות מאוד. ב -[[1925]] כתבה רבקה ווסט ''ב"זמן וגאות"'' דבר שהדגיש את הצורך של התנועה להגדיר מחדש את זכות הבחירה שלה ואת החובה המתמדת לבחון מחדש את המטרות. "כאשר אלו מקרבנו אומרות לנו בקרירות שהימים של המאבק בין המינים הסתיימו ומעכשיו והלאה עלינו לצעוד יד ביד יחד עם הגברים, אני לא מאמינה להן". <ref>Walters, Margaret (2005). "[https://books.google.com/books?id=PCwdyaLCbXoC&pg=PT116 Early 20th-century feminism]". In {{Cite book|title=Feminism: a very short introduction|publisher=Oxford University Press|year=2005|isbn=9780192805102|editor-last=Walters|editor-first=Margaret|location=Oxford New York|pages=88–89|ref=harv}}</ref>

=== הזכויות על גוף האשה ===

בשנת [[1929]] חוקק חוק שימור חיי הילוד. חוק זה הציג את המונח ״השמדת ילדים״ child destruction, ושינה את החוק הקיים בכך שקבע שהפלה הנעשית בתום-לב, למטרה היחידה של שמירה על חיי האם, איננה עבירה.

 

בשנת [[1938]] ד״ר אלק בורן סיים את ההריון של נערה שנאנסה על ידי חילים. בורן זוכה לאחר שהסגיר את עצמו לרשויות החוק.

== שנות ה-50 - המאה ה-21 ==

[[קובץ:Baroness Summerskill.jpg|ממוזער|הפמניסטית, הרופאה, והשרה [[אדית סאמרסקיל]]]]