בית הקברות היהודי בפראג-ז'יז'קוב – הבדלי גרסאות

הטריגר להקמת בית קברות יהודי חדש בפאתי פראג בשנת [[1680]] היה מגיפה שפרצה בעיר וחוללה שמות בגטו היהודי שלה. במשך חודשי המגפה נטמנו בבית הקברות החדש כ-3,000 יהודים מהאזור היהודי בפראג. חללים רבים נקברו במקום במהלך המגפה הגדולה בשנים [[1713]]–[[1714]], בתקופת המלחמה בשנים [[1742]]–[[1743]] ובתקופת [[גירוש פראג]] בשנים [[1747]]–[[1750]].

 

 

ב-[[1960]], הרסו הרשויות המקומיות חלק גדול מחומת בית הקברות, המצבות כוסו באדמה, ושלושה רבעים משטח בית הקברות הפכו לגן ציבורי, גני מאהלר. רק החלק העתיק ביותר של בית הקברות ובו חלקות הקבורה היוקרתיות של שועי העיר ורבניה השתמר. ב-[[1962]] שהה בישראל רבה הראשי של בוהמיה, ברוך פרקש, ולדבריו נעשו העבודות במקום בתיאום מלא עם הקהילה היהודית, שביקשה לשמור את מצבות האישים הידועים במקום, שלחלקם נבנו מצבות חדשות{{הערה|{{עיתונות יהודית היסטורית 2|קול העם|KHM||הרב הראשי של צ'כוסלובקיה מזים העלילה על חילול קברות יהודיים|1962/04/27|00628}}; {{הצופה||רבה של בוהמיה מכחיש ידיעה על חילול בית קברות|1962/04/30|00203}}}}.