|
שנות החמישים בבריטניה נחשבות לתקופה עגומה לפמיניזם. בעקבות מלחמת העולם השנייה, הושם דגש חדש על נישואים, והמשפחה הגרעינית נחשבה לבסיס של כ[[מדינת רווחה|מדינת הרווחה]] החדשה. <ref>{{Citation|last=Ward|first=Paul|contribution=Gender and national identity: Gender, 'race' and home in post-war Britain|editor-last=Ward|editor-first=Paul|title=Britishness since 1870|page=50|publisher=Routledge|place=London New York|year=2004|isbn=9780415220170|ref=harv|postscript=.}}</ref><ref name="Pugh 1990: 158">{{Citation|last=Pugh|first=Martin|contribution=Domesticity and the decline of feminism 1930–1950|editor-last=Smith|editor-first=Harold L.|title=British feminism in the Twentieth Century|page=158|publisher=University of Massachusetts Press|place=Amherst, Massachusetts|year=1990|isbn=9780870237058|ref=harv|postscript=.}}</ref>
בשנת [[1951]] היה אחוז הנשים הנשואות 75% (אותו אחוז מן הנשים גם לא עבדו מחוץ לבית); ליתר דיוק, 84.8% מהנשים בין הגילאים 45 ו -49 היו נשואות. <ref>{{Citation|last=Lewis|first=Jane|contribution=Patterns of marriage and motherhood|editor-last=Lewis|editor-first=Jane|title=Women in England, 1870-1950: sexual divisions and social change|page=3|publisher=Wheatsheaf Books Indiana University Press|place=Brighton, Sussex Bloomington|year=1984|isbn=9780710801869|ref=harv|postscript=.}}</ref> באותו זמן: "הנישואים היו פופולריים יותר מאי פעם". <ref>{{Citation|last=Bruley|first=Sue|contribution=From austerity to prosperity and the pill: the Post-War years, 1945–c.1968|editor-last=Bruley|editor-first=Sue|title=Women in Britain since 1900|page=131|publisher=St. Martin's Press|place=New York|year=1999|isbn=9780333618394|ref=harv|postscript=.}} [https://dx.doi.org/10.1007/978-1-349-27743-8_6 Also available online.]</ref> ב -[[1953]], ספר עצה פופולרי לנשים קובע: "אפשר לראות נישואים מאושרים לא כערך קדוש אלא כדרך החיים הטובה ביותר והפשוטה ביותר עבור כולנו ". <ref>{{Citation|last=Whiteman|first=Phyllis|contribution=Making the marriage bed|editor-last=Whiteman|editor-first=Phyllis|title=Speaking as a woman|page=67|publisher=Chapman & Hall|place=London|year=1953|oclc=712429455|ref=harv|postscript=.}}</ref>
בתום [[מלחמת העולם השנייה|המלחמה]] נסגרו מעונות הילדים והסיוע לנשים עובדות היה מוגבל, הרפורמות החברתיות שיושמו על ידי [[מדינת רווחה|מדינת הרווחה]] החדשה כללו קצבאות משפחה שנועדו לסבסד משפחות ולאפשר לנשים לא לעבוד מחוץ לבית.<ref>{{Citation|last=Bruley|first=Sue|contribution=From austerity to prosperity and the pill: the Post-War years, 1945–c.1968|editor-last=Bruley|editor-first=Sue|title=Women in Britain since 1900|page=118|publisher=St. Martin's Press|place=New York|year=1999|isbn=9780333618394|ref=harv|postscript=.}} [https://dx.doi.org/10.1007/978-1-349-27743-8_6 Also available online.]</ref>
ובכל זאת הודות לפעילות פמיניסטיות כמו [[אדית סאמרסקיל]], שנלחמה למען מטרות נשים לאורך שנות החמישים, נעשו צעדים רבים לקידום שוויון נשים, כגון חוק שכר שווה למורות ([[1952]]) ולנשים בשירות המדינה ([[1954]]).
חוק "עמית החיים", מ-[[1958]], איפשר להעניק תואר מיוחד לנשים שהעניק להן זכאות לשבת בבית-הלורדים. הנשים הראשונות מסוג זה לקחו את מושבן בפרלמנט ב -21 באוקטובר [[1958]]. <ref>{{Cite web|url=http://www.parliament.uk/parliamentary_publications_and_archives/parliamentary_archives/archives___1958.cfm|title=A Changing House : the Life Peerages Act 1958|accessdate=2008-03-18|archiveurl=https://web.archive.org/web/20080615190058/http://www.parliament.uk/parliamentary_publications_and_archives/parliamentary_archives/archives___1958.cfm|archivedate=2008-06-15|deadurl=yes}}</ref>
[[קובץ:Alva Myrdal 1966.jpg|ממוזער|הסוציולוגית הפמיניסטית השוודית [[אלווה מירדאל]] שיחד עם ויולה קליין כתבו את הספר ״שני"שני תפקידי האשה״האשה" בשנות ה-50]]
כותבות פמיניסטיות מאותה תקופה, כמו [[אלווה מירדאל]] ו[[ויולה קליין]], קידמו את הרעיון, שלאחר שהילדים גדלו, נשים תוכלנה לשלב עבודות בית עם עבודה בשכר מחוץ לבית. הן הדגישו כי עמדתן היא זאת של "פמיניזם מודרני סביר" המנסה לבסס את תרומתן החברתית של נשים במקום להדגיש את השוויון או את הדמיון בין המינים. הפמיניזם בשנות החמישים, שכונה מאוחר יותר ״פמניזם"פמניזם של מדינת הרווחה״הרווחה", היה קשור לאחריות חברתית, וראה כערך את רווחתה של החברה כולה. <ref>{{Cite book|title=Women's two roles: home and work|last=Myrdal|first=Alva|last2=Klein|first2=Viola|publisher=Routledge & Kegan|location=London|oclc=896729837|author-link=Alva Myrdal|author-link2=Viola Klein}}
</ref>
גישה זאת באה לעיתים קרובות על חשבון ההגשמה האישית של האשה. באותה תקופה אפילו נשים שהגדירו עצמן כפמיניסטיות קיבלו את הרעיונות שרווחו בחברה כי תפקיד האשה הנשואה היה להיות רעיה ועקרת בית המטפלת בילדיה, בזמן שבעלה פרנס את המשפחה. זאת הייתה התקופה בה השפעתם של אישים כמו [[ג'ון בולבי]], אבי [[תאוריית ההיקשרות]], מנהל מחלקת הילדים במרפאת "טביסטוק" ו[[דונלד ויניקוט]] הייתה מאד חזקה. היתה להם נוכחות תקשורתית חזקה: הם דיברו ברדיו באופן קבוע, ופרסמו מאמרים פופולרים בעיתונים.
[[גלולה למניעת היריון|הגלולה למניעת הריון]] הגיעה לבריטניה על ידי [[שירות הבריאות הלאומי]] בשנת [[1961]] והייתה מיועדת לנשים נשואות בלבד, משנת [[1967]] הפכה לזמינה עבור כל הנשים ב- NHS.<ref name="theguardian2007">{{Cite news|last=Sarah Bridge|url=https://www.theguardian.com/society/2007/sep/12/health.medicineandhealth|title=A history of the pill | Society|work=The Guardian|date=2007-09-12|access-date=2018-02-07}}</ref>
בשנת [[1967]] עבר בפרלמנט חוק הפלות שהפך לחוקי הפלות שבוצעו על ידי בעלי רישיון, וגם הסדיר את המעמד של שרות זה במסגרת [[שירות הבריאות הלאומי]]. לפי החוק החדש אפשר היה לסים את ההריון בבריטניה (אך לא ב[[צפון אירלנד]]) עד השבוע ה28 ה-28.
ב -[[1990]], עם הצגת החוק חדש שעסק ב[[הפריה]] וה[[אמבריולוגיה]] [[:en:{{אנ|Human_Fertilisation_and_Embryology_Act_1990|Human Fertilisation and Embryology Act]]}}, חל שינוי וההפלה הפכה ללא חוקית כבר מהשבוע ה24ה-24, למעט מקרים יוצאים מן הכלל כמו צורך להציל את חייה של האישה, עדויות ממשיות שהעידו על בעיות העובר, וסיכון חמור לבריאות הפיזית או הנפשית של האשה. יתר על כן, באופן רשמי כל ההפלות היו עדיין מוגבלות למקרים של סיכונים לחיי האשה, הבריאות הנפשית שלה, אונס, בעיות של העובר ו / או גורמים סוציו-אקונומיים.
שביתת התופרות התעשייתיות במפעל פורד ב -[[1968]], בהנהגת רוז בולנד, איילין פולן, ורה סים, גוון דייוויס ושילה דאגלס, קרתה כיוןכיוון שהנהלת המפעל הודיעה לתופרות באופן שרירותי, וחד -צדדי, על הורדה בדרגתן המקצועית, ובשכרן. כתוצאה ממהלך זה שכרן הפך לנמוך ב-15% מזה של הגברים בדרגתן החדשה.<ref name="LELR Issue 121">[http://www.thompsons.law.co.uk/ltext/lelr-issue-121-index-page.htm LELR Issue 121], Thompsons Law. Retrieved 4 October 2010</ref><ref name="BBCReunion">[http://www.bbc.co.uk/radio4/history/reunion/reunion7.shtml The Reunion], BBC, published 2003. Retrieved 4 October 2010</ref><ref name="times1">[http://business.timesonline.co.uk/tol/business/law/article6157667.ece Dagenham car plant stitch-up that triggered fight for equal pay], The Times, 24 April 2009. Retrieved 4 October 2010</ref> .<ref name="wainwright">[http://www.wainwrighttrust.org.uk/archive_winners.htm Equal Pay Heroes Honoured: Breakthrough 2006] {{webarchive|url=https://web.archive.org/web/20120313091527/http://www.wainwrighttrust.org.uk/archive_winners.htm|date=2012-03-13}} The Wainwright Trust, published 2006. Retrieved 4 October 2010</ref> בעקבות התערבותה של ברברה קסטל, מזכירת המדינה לענייני עבודה ופריון בממשלתו של [[הרולד וילסון]], השביתה הסתיימה לאחר שלושה שבועות, כשנחתמה עסקה שהעלתה חזרה את שיעור השכר ל -8% מתחת לזה של הגברים.<ref name="Ford Motor Company Ltd 1968">Report of a Court of Inquiry under Sir Jack Scamp into a dispute concerning sewing machinists employed by the Ford Motor Company Ltd. Author: Jack Scamp, published by HMSO, 1968.</ref> כדי לחזור לדרגתן המקצועית המקורית הנשים נאלצו לשבות שוב, במשך שישה שבועות, בשנת [[1984]].<ref name="TUC History">{{Cite web|url=http://www.unionhistory.info/timeline/Tl_Display.php?irn=99|title=TUC - History Online|website=www.unionhistory.info}}</ref> השביתה בשנת [[1968]] הייתה גורם עיקרי לחוק לשויון בשכר שעבר בשנת [[1970]]. כמו כן, בהשראת שביתת [[1968]], ייסדו הנשים [[איגוד עובדים|איגודי עובדעובדות]]<nowiki/>ות כמו למשל את "ועדת הפעולה הלאומית למען נשים" (NJACCWER), אשר קיימה הפגנה למען שויון בשכר בהשתתפות 1,000 איש ב[[כיכר טרפלגר]] ב -18 במאי [[1969]].<ref name="unionhistory.info">{{Cite web|url=http://www.unionhistory.info/timeline/Tl_Display.php?irn=776|title=TUC - History Online|website=www.unionhistory.info}}</ref>
חוק השוויון בשכר [[1970]] האוסר על אפליה בין גברים לנשים במונחים של שכר ותנאי העסקה הוחלף ברובו בפרק 5, פרק 3, של חוק השוויון של שנת 2010 .
בשנת 1981 חתמה בריטניה על [[האמנה לביעור כל הצורות של אפליה נגד נשים (CEDAW)|האמנה נגד כל צורות האפליה נגד נשים]] שאושררה בשנת [[1986]].<ref name="UNTC">{{Cite web|url=https://treaties.un.org/Pages/ViewDetails.aspx?src=TREATY&mtdsg_no=IV-8&chapter=4&lang=en|title=UNTC|publisher=Treaties.un.org|date=|accessdate=2018-02-09}}</ref>
[[מילת נשים|ניתוחי מילה באיבר המין הנשי]] הוצאו מחוץ לחוק בבריטניה בשנת [[1985]] על ידי חוק מיוחד שאסר על ביצוע ניתוחים כאלו בילדות ונשים.
אף על פי ש[[מרגרט תאצ'ר]] הייתה האשה הראשונה שנבחרה לרשות הממשלה היא לא קידמה את הפמניזם ואת שבירת תקרת הזכוכית. היא עצמה נזהרה מפמיניזם, וסגנון המנהיגות שלה היה גברי ביותר. <ref>{{Cite book|title=Margaret Thatcher (vol. 2)|last=Campbell|first=John|publisher=Jonathan Cape|year=2000|isbn=9780224061568|location=London|pages=473–474}}</ref><ref>Bassnett, Susan (2013), "[https://books.google.com/books?id=Wzzs1o0jzpMC&pg=PA136 Britain]", in {{Cite book|title=Feminist experiences: the women's movement in four|publisher=Routledge|year=2013|isbn=9780415636766|editor-last=Bassnett|editor-first=Susan|location=London|page=136|ref=harv}}</ref>
החוק על אפליה על רקע מגדר (למועמדים שרצים לבחירות) בשנת [[2002]] הוא חוק שמטרתו הייתה לפטור את בחירת המועמדים בבחירות לפרלמנט מהוראות חוק אפליה על בסיס מגדר וההוראה הנוגעת לאפליה על בסיס מיגדר (צפון אירלנד), [[1976]], האוסרת על אפליה מגדרית. מטרות החוק הייתה לאפשר למפלגות [[העדפה מתקנת]] שתגדיל את ייצוג הנשים בפוליטיקה הבריטית.
החוק חל על בחירות ל:
* [[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]] ;
* [[הפרלמנט הסקוטי]] ;
* האספה הלאומית של ויילס;
* האספה בצפון אירלנד ;
* בחירות ממשלתיות מקומיות (כולל [[אספת לונדון|עצרת לונדון]] );
* [[הפרלמנט האירופי]] .
החוק אינו חל על בחירת מועמדים לראשות [[ראש עיריית לונדון|עיריית לונדון]]: רק המפלגות הרשומות תחת חלק 2 של מפלגות פוליטיות, הבחירות ואת משאל עם חוק 2000 מכוסים על ידי החוק.
החוק היה מתוכנן לפוג ב־[[2015]], אך ב -6 במרץ [[2008]] הודיעה השרה לענייני נשים ושויון, [[הארייט הרמן|הרייט הרמן]], כי הפטור יוארך עד לשנת [[2030]] לפי חוק השוויון .<ref name="the-stationery-office1932">{{Cite web|url=http://www.parliament.the-stationery-office.co.uk/pa/cm200708/cmhansrd/cm080306/debtext/80306-0007.htm|title=Hansard, 6 Mar 2008 : Column 1932|deadurl=yes|archiveurl=https://web.archive.org/web/20110605021810/http://www.parliament.the-stationery-office.co.uk/pa/cm200708/cmhansrd/cm080306/debtext/80306-0007.htm|archivedate=2011-06-05}}</ref><ref name="legislation2010">{{Cite web|url=http://www.legislation.gov.uk/ukpga/2010/15/section/105|title=Equality Act 2010 - section 105(3)|publisher=Act of Parliament|year=2010|accessdate=29 July 2014}}</ref>
בשנת [[2003]] הפכו חוק [[מילת נשים|ניתוחי מילה באיבר המין הנשי]] בבריטניה, ושנתיים מאוחר יותר ב[[סקוטלנד]] ([[2005|2005)]] הפכו) פעולות אלו לעבירה גם מחוץ לגבולות המדינה (עבור אזרחים בריטים או תושבים קבועים), ללא קשר לעובדה האם זאת פרקטיקה חוקית במדינה אליה נלקחה הנערה .<ref name="autogenerated2003">[[Female Genital Mutilation Act 2003]]: "A person is guilty of an offence if he excises, infibulates or otherwise mutilates the whole or any part of a girl's labia majora, labia minora or clitoris," unless "necessary for her physical or mental health." Although the legislation refers to girls, it applies to women too.</ref><ref name="legislation2003">[http://www.legislation.gov.uk/ukpga/2003/31 "Female Genital Mutilation Act 2003"], legislation.gov.uk, and [http://www.cps.gov.uk/legal/d_to_g/female_genital_mutilation/#a02 "Female Genital Mutilation Act 2003"] (legal guidance), Crown Prosecution Service: "The Act refers to 'girls', though it also applies to women."</ref><ref name="legislation3">[http://www.legislation.gov.uk/ukpga/2003/31/contents "Female Genital Mutilation Act 2003"].</ref><ref name="legislation2005">[http://www.legislation.gov.uk/asp/2005/8/contents "Prohibition of Female Genital Mutilation (Scotland) Act 2005"], legislation.gov.uk</ref><ref name="fgmnetwork1">[http://www.fgmnetwork.org/legisl/interntl/overseas.php Notes on some overseas countries' laws], FGM Education and Networking Project.</ref><ref name="theguardian1">Tracy McVeigh, Tara Sutton, [https://www.theguardian.com/society/2010/jul/25/female-circumcision-children-british-law "British girls undergo horror of genital mutilation despite tough laws"], ''The Guardian'', 25 July 2010.</ref> התביעות הראשונות התקיימו בשנת 2015 נגד רופא על ביצוע הניתוח, ונגד אדם אחר על סיוע ולעזרה. שניהם נמצאו לא אשמים.<ref name="Laville4Feb2015">{{Cite news|url=https://www.theguardian.com/society/2015/feb/04/doctor-not-guilty-fgm-dhanuson-dharmasena|title=Doctor found not guilty of FGM on patient at London hospital|date=4 February 2015|work=The Guardian|last=Sandra Laville}}</ref>
חוק השוויון [[2006]] (ג 3) הוא חוק הפרלמנט של בריטניה שקדם לחוק השוויון [[2010|2010,]], המשלב את כל חוקי השוויון בתוך בריטניה ומספק הגנות בכל האספקטים של שוויון. אלה המוזכרים במפורש בחוק שוויון [[2006]] כוללים מין; נכות; גיל; שינוי מין (מתוכנן בעיצומו או הושלם) גזע, דת או אמונה ונטייה מינית. בין השאר החוק יצר חובה ציבורית לקדם שוויון על בסיס מגדר (חוק השוויון, סעיף 84, הוספת סעיף 76 א לחוק אפליה על בסיס מין [[1975]], הנמצא כעת בסעיף 1 לחוק השוויון [[2010]]).
בתקופת כהונתו של [[גורדון בראון]], [[הארייט הרמן|הרייט הרמן]] הייתה סגנית מנהיג מפלגת הלייבור, מפלגת האופוזיציה הנוכחית של בריטניה. באופן מסורתי, משרה זאת הבטיחה לסגנ/ית תפקיד של סגן ראש הממשלה. לתדהמתן של הפמיניסטיות בראון הודיע כי לא יהיה לו סגן, <ref>{{Cite news|title=Harman snatches an empty victory|url=http://www.timesonline.co.uk/tol/news/politics/article1980533.ece|work=[[The Sunday Times]]|date=22 February 2009}}</ref> אך באופן פרטי סיכם ש[[ג'ק סטרו]] יהיה סגנו בפועל. <ref>{{Cite news|title=Harriet Harman will fill in for Brown at Prime Minister's Questions next week|url=https://www.standard.co.uk/news/harriet-harman-will-fill-in-for-brown-at-prime-ministers-questions-next-week-6698532.html|work=[[London Evening Standard]]|date=29 March 2008}}</ref> בכך עקף את סגניתו. כיוןכיוון שהרמן הייתה גם מנהיגת בית-הנבחרים, בראון ניאות לכך שתמלא את מקומו כשהיה מחוץ למדינה.
חוק השוויון משנת 2010<ref name="legislation4">{{Cite web|title=Equality Act 2010|url=http://www.legislation.gov.uk/ukpga/2010/15|publisher=The National Archives|accessdate=22 September 2016}}</ref> הוא חוק פרלמנט שמטרתו היא לארגן את המערך המורכב והרב של חוקים ותקנות, אשר היוו את הבסיס של החוק נגד אפליה בבריטניה. החוקים הנכללים הם, בראש ובראשונה, חוק שכר שווה (1970), חוק אפליה על בסיס מגדר (1975), חוק יחסים בין אנשים ממוצא/גזע שונה (1976), חוק אפליה לנכים (1995) ושלושה אמצעים חוקתיים להגנה מפני אפליה בתעסוקה על בסיס של דת או אמונה, נטייה מינית וגיל. אמצעי זה דורש טיפול שווה בגישה לתעסוקה, כמו גם לשירותים פרטיים וציבוריים, ללא קשר למאפיינים המוגנים של מגדר, גיל, [[לקות|נכות]], שינוי מין, נישואין, שותפות אזרחית, גזע, דת או אמונה [[נטייה מינית|ונטייה מינית]]. במקרה של מגדר, ישנן בחוק הגנות מיוחדות לנשים בהריון. החוק אינו מבטיח גישה של טרנסקסואלים לשירותים ספציפיים למגדר, כאשר ההגבלות הן "אמצעי יחסי להשגת מטרה לגיטימית".<ref name="auto">Equality Act sch.3, part 7, para 28</ref> תחת סעיף 2.217, למעט חריגים מוגבלים החוק אינו חל על [[צפון אירלנד]] .
בשנת [[2013]] הוקם הארכיון הראשון בהיסטוריה שבעל-פה של תנועת שחרור הנשים בבריטניה (בשם " ''אחיות ואחרי" - "Sisterhood and After'') ב [[הספרייה הבריטית|ספרייה הבריטית]] .<ref name="Tavernor">{{Cite news|last=Tavernor|first=Rachel|url=http://reframe.sussex.ac.uk/activistmedia/2013/03/sisterhoodandafter/|title=Sisterhood and after: first oral history archive of the UK Women’s Liberation Movement|work=REFRAME|publisher=School of Media, Film and Music, [[University of Sussex]]|date=8 March 2013|access-date=26 September 2015}}</ref>
״אחיות"אחיות נגד קיצוצים״קיצוצים" (Sisters Uncut) הוא ארגון אקטיביסטי פמיניסטי שנוסד בשנת [[2014]] בתגובה לקיצוצים של ממשלת בריטניה בשירותים נגד אלימות במשפחה. פעילות הארגון כללה הפגנה נגד קיצוצים ב -7 אוקטוברבאוקטובר, תאריך הבכורה של הסרט [[2015]] ''"[[סופרג'יסטיות (סרט)|סופרג׳יסטיות בלונדוןן]]''" ([[2015]]). הארגון נלחם גם נגד גזענות, שאותה קו השייכתכשייכת קשר הדוק למאבק נגד אלימות כלפי נשים.
בשנת [[2016]], פוטרה פקידת קבלה בריטית משום שלא נעלה [[נעלי עקב]] בעבודה. בתגובה היא העלתה עצומה מקוונת שקיבלה תמיכה של למעלה מ-130,000 חתימות, מספר שמצדיק דיון בפרלמנט הבריטי. החברה בה עבדה טענה שהפקידה, ניקולה ת'ורפ, חתומה על הסכמה לקוד לבוש. אך לאחר שעלתה העתירה החברה שינתה את הנוהלים. ההנחיה החדשה קובעת שכל העובדות "יכולות לנעול נעליים שטוחות ונוחות לפי העדפתן".<ref name="Guard-1">{{Cite news|last=Johnston|first=Chris|title=Woman's high-heel petition receives 100,000-plus signatures|url=https://www.theguardian.com/world/2016/may/12/nicola-thorp-high-heel-petition-receives-100000-plus-signatures|access-date=13 May 2016|work=the Guardian|date=12 May 2016}}</ref><ref name="McIntosh">{{Cite news|last=McIntosh|first=Lindsay|url=http://www.thetimes.co.uk/article/heel-loving-sturgeon-steps-into-shoe-debate-vv2nlh825|title=Heel-loving Sturgeon steps into shoe debate|work=The Times|location=London|date=16 May 2016|access-date=7 March 2017}} {{subscription required}}</ref><ref name="Tele-1">{{Cite news|last=Yorke|first=Harry|url=https://www.telegraph.co.uk/news/2016/05/12/firm-accused-of-sexism-in-high-heels-row-forced-to-change-its-dr/|title=MPs back temp worker’s campaign to end 'sexist' high heel policy|work=The Daily Telegraph|date=12 May 2016|access-date=13 May 2016}}</ref> העתירה זכתה לתמיכה נרחבת של אנשי ציבור כמו מנהיג הממשלה, והשר הראשון בסקוטלנד [[ניקולה סטרג'ון]] וחברי הפרלמנט קרוליין דיניג', מרגוט ג'יימס וטוליפ סידייק, שתי ועדות פרלמנטריות בינואר [[2017]] החליטו כי המעביד הפר את החוק.<ref name="McIntosh" /><ref name="Bilefsky">{{Cite news|last=Bilefsky|first=Dan|url=https://www.nytimes.com/2017/03/06/world/europe/uk-parliament-nicola-thorp-heels.html?smid=tw-nytimes&smtyp=cur&_r=0|title=British Woman’s Revolt Against High Heels Becomes a Cause in Parliament|work=The New York Times|date=6 March 2017|access-date=7 March 2017}}</ref> .<ref name="Kaur Grewal">{{Citation|last=Kaur Grewal|first=Herpreet|url=http://www.fm-world.co.uk/news/fm-industry-news/temps-high-heels-petition-heads-for-parliament/|title=Temp's 'high heels' petition heads for Parliament|date=17 May 2016|journal=FM World}}</ref>
ב־6 במרץ בשנת [[2017]] החליטו חברי הפרלמנט החליטו שממשלת בריטניה צריכה לשנות את החוק כדי למנוע את הדרישה של המעסיקים הגברים .,<ref name="Hansard">{{cite hansard|jurisdiction=United Kingdom|title=Workplace Dress Codes (High Heels)|url=https://hansard.parliament.uk/commons/2017-03-06/debates/58CDA5AC-D655-43F4-BDD8-3D1370BCB076/WorkplaceDressCodes%28HighHeels%29|house=[[Palace of Westminster#Westminster Hall|Westminster Hall]]|date=6 March 2017|column_start=198WH|column_end=216WH|speaker=[[Helen Jones]]|position=the [[Member of parliament#United Kingdom|MP]] for [[Warrington North (UK Parliament constituency)|Warrington North]]}}</ref><ref name="Bilefsky" /> אבל באפריל [[2017]] הממשלה דחתה הממשלה את הדרישה וציינה שהחקיקה הקיימת מספקת.<ref name="BBC News">{{Cite news|url=https://www.bbc.co.uk/news/uk-39667912|title=High heels row: Petition for work dress code law rejected|date=21 April 2017|work=BBC News|access-date=21 April 2017|language=en-GB}}</ref> ▼<ref name="McIntosh">{{Cite news|last=McIntosh|first=Lindsay|url=http://www.thetimes.co.uk/article/heel-loving-sturgeon-steps-into-shoe-debate-vv2nlh825|title=Heel-loving Sturgeon steps into shoe debate|work=The Times|location=London|date=16 May 2016|access-date=7 March 2017}} {{subscription required}}</ref><ref name="Tele-1">{{Cite news|last=Yorke|first=Harry|url=https://www.telegraph.co.uk/news/2016/05/12/firm-accused-of-sexism-in-high-heels-row-forced-to-change-its-dr/|title=MPs back temp worker’s campaign to end 'sexist' high heel policy|work=The Daily Telegraph|date=12 May 2016|access-date=13 May 2016}}</ref> העתירה זכתה לתמיכה נרחבת של אנשי ציבור כמו מנהיג הממשלה, והשר הראשון בסקוטלנד [[ניקולה סטרג'ון]] וחברי הפרלמנט קרוליין דיניג ', מרגוט ג'יימס וטוליפ סידייק, שתי ועדות פרלמנטריות בינואר [[2017]] החליטו כי המעביד הפר את החוק.<ref name="McIntosh" /><ref name="Bilefsky">{{Cite news|last=Bilefsky|first=Dan|url=https://www.nytimes.com/2017/03/06/world/europe/uk-parliament-nicola-thorp-heels.html?smid=tw-nytimes&smtyp=cur&_r=0|title=British Woman’s Revolt Against High Heels Becomes a Cause in Parliament|work=The New York Times|date=6 March 2017|access-date=7 March 2017}}</ref> .<ref name="Kaur Grewal">{{Citation|last=Kaur Grewal|first=Herpreet|url=http://www.fm-world.co.uk/news/fm-industry-news/temps-high-heels-petition-heads-for-parliament/|title=Temp's 'high heels' petition heads for Parliament|date=17 May 2016|journal=FM World}}</ref>
▲ב־6 במרץ בשנת [[2017]] חברי הפרלמנט החליטו שממשלת בריטניה צריכה לשנות את החוק כדי למנוע את הדרישה של המעסיקים הגברים.<ref name="Hansard">{{cite hansard|jurisdiction=United Kingdom|title=Workplace Dress Codes (High Heels)|url=https://hansard.parliament.uk/commons/2017-03-06/debates/58CDA5AC-D655-43F4-BDD8-3D1370BCB076/WorkplaceDressCodes%28HighHeels%29|house=[[Palace of Westminster#Westminster Hall|Westminster Hall]]|date=6 March 2017|column_start=198WH|column_end=216WH|speaker=[[Helen Jones]]|position=the [[Member of parliament#United Kingdom|MP]] for [[Warrington North (UK Parliament constituency)|Warrington North]]}}</ref><ref name="Bilefsky" /> אבל באפריל [[2017]] הממשלה דחתה את הדרישה וציינה שהחקיקה הקיימת מספקת.<ref name="BBC News">{{Cite news|url=https://www.bbc.co.uk/news/uk-39667912|title=High heels row: Petition for work dress code law rejected|date=21 April 2017|work=BBC News|access-date=21 April 2017|language=en-GB}}</ref>
==קישורים חיצוניים==
| 